צה"ל הציג אתמול למשפחות השכולות של הנופלים במוצב נחל עוז את תחקיר אחד הקרבות עם מספר הנופלים הגבוה ביותר ב-7 באוקטובר: 53 חיילים וחיילות.
המשפחות אמרו כי מפקד פיקוד הדרום, אלוף ירון פינקלמן, הודה בפניהם כי בבסיס לא היו מספיק כוחות, ולא הייתה מספיק תחמושת.
רפי בן שטרית, אביו של סמ"ר שמעון אלרואי בן שטרית שנפל בנחל עוז, אמר אחרי הצגת התחקיר: "הצבא כשל, הצבא שבוי בקונספציה. איך מסכמים יום כזה? במילה אחת – הפקרה. בשתי מילים – הפקרה וגבורה. בשלוש מילים – ועדת חקירה ממלכתית".
לדברי האב, שבנו שירת כבלונאי, "הצבא עשה תחקיר מאוד רציני ויסודי לגבי מה שקרה בנחל עוז באותו בוקר ולמעשה מעיד שלא היו מספיק כוחות, לא הייתה מספיק תחמושת. הייתה פלוגה של גולני ללא מאגים וללא רימונים. בלון התצפית לא עבד שבועיים. עוד שני בלונים אחרים לא עבדו. לא היה תיאום בין הכוחות".
"נותרו הרבה שאלות פתוחות, והמענה יכול להגיע רק מוועדת חקירה ממלכתית שתחקור את הדרג המדיני על הקונספציה, על התפיסה שחמאס הוא נכס. את זה צריך לחקור", הדגיש בן שטרית. הוא אמר כי בנו וחבריו הבלונאים "נלחמו, השיבו אש. אז זרקו רימונים לתוך המיגונית וכולם נהרגו".
לפי האב השכול, מפקד פיקוד הדרום ירון פינקלמן "הודה שהוא כשל בהגנה על יישובי העוטף ובא לשמוע אותנו. ייאמר לזכותו שהוא בא והסתכל לנו בעיניים, בניגוד לפחדנים אחרים כמו ראש הממשלה. אמרתי לאלוף הפיקוד שאנחנו צריכים להיות צבא ההתקפה לישראל ולא צבא ההגנה. לרסק את האויב ולחסל אותו. הבן שלנו גיבור, נתן את חייו בשביל המדינה הזו וככה נזכור אותו. טוב לב ואמיץ לב".
שרון נימרי, אימה של סרן עדן נימרי ז"ל, לוחמת ביחידת "רוכב שמיים", אמרה לפני הצגת התחקיר כי "הפרומו שעשו לנו מחזק את גודל ההפקרה. עדן הייתה במיגונית שהייתה בתוך שטח השמדה של נוח'בות. אני קוראת לזה קמפינג בשג'עייה. היא שירתה שם בתור לוחמת בבסיס והמקום הזה הריח רע עוד לפני. ש"ג אחד, השערים היו פתוחים. היינו שם שבועיים קודם, הכל נראה נטוש. כל אחד יכול להיכנס ולצאת כאוות נפשו. עדן הייתה במיגונית שכל הבנות בה היו אמורות להיטבח. היו שם 29 בנות, 17 ניצלו בזכותה.
"התחקיר הזה הוא רק ההתחלה. אין ספק שצריכה להיות ועדת חקירה ממלכתית, זה חייב לקרות. מישהו צריך לתת את הדין על הרשלנות הפושעת שקרתה במשמרת של עדן. בנחל עוז מי שניצל זה כאלה שבאמת עברו סוג של משחקי הרעב. זה לא רק מזל, היה שם ממש משחקי הרעב. כרגע חשוב לי לדעת מה היה עם עדן. למה זה נגזר עליה. התצפיתניות הפכו לסמל, אבל מה שקרה במיגונית לא שייך רק לתצפיתניות ואסור שישכחו את זה".
אבי מרציאנו, אביה של התצפיתנית נועה מרציאנו ז"ל, שנחטפה ונרצחה בשבי, העלה אתמול פוסט שבו כתב: "מאז אותו בוקר ארור, השבעה לאוקטובר, כל עולמי התהפך. ביום שבו ראית את חברותייך נרצחות לנגד עיניך במוצב נחל עוז, ואת ושש חברותייך התצפתניות נחטפות לתוך עזה, לתוך הגיהנום.
"חיפשתי אותך בכל מקום – בין הדיווחים, בין השמות, בין השמועות. נאחזתי בתקווה, התפללתי, ביקשתי מהשמיים נס. רציתי להאמין שאת תחזרי אליי, שהסיוט ייגמר. אבל הסיוט רק העמיק, והבשורה שאת נרצחת בתוך בית החולים שיפא, במקום שבו היו צריכים להציל אותך. אנשי החמאס בחרו לרצוח אותך והידיעה הזאת קרעה אותי לחתיכות שאין איך להדביק. ילדה שלי, כמה פחדת שם? האם ידעת כמה אני מחפש אותך? כמה אני נלחם כדי שתחזרי? הלוואי שיכולת לדעת שלא הפסקתי לחשוב עלייך לרגע. שלא הפסקתי לאהוב אותך, לחכות לך, לדמיין את הרגע שבו אחזיק אותך שוב בזרועותיי.
"אני מבקש סליחה, בתי. סליחה שלא הייתי שם להגן עלייך. סליחה שהעולם הזה, שהיה אמור להיות טוב יותר עבורך, בגד בך. אבל יותר מהכול – אני מבטיח לך שאף אחד לא ישכח אותך לעולם. שאספר את סיפורך, שאזעק את שמך, שאדרוש צדק עבורך.
"החיים שלי לעולם לא יהיו שלמים בלעדייך, אבל אני אשא אותך איתי בכל מקום שאלך. בקול הצחוק שלך שעדיין מהדהד בראשי, בזיכרונות שבלבי, באהבה שאינה נגמרת גם כשהמוות לקח אותך ממני.
"והיום אמא ואני הולכים לשמוע את אשר קרה באותו בוקר ארור, הולכים לשמוע את התחקיר שחיכינו לו כבר כמעט שנה וחצי, היום שבו נהרסו חיינו. החברות שלך שנחטפו יחד איתך לעזה לגיהנום חזרו הביתה, ברוך השם. ואת לא חזרת אלינו בחיים. נוחי בשלום, אהובתי. ואני – אני אמשיך לספר את סיפורך, עד שיכלה הכאב, עד שהצדק ייעשה, עד שניפגש שוב".
