"הקשר הצרפתי", "בלתי נסלח", "השיחה", "משפחת טננבאום", "חקירה באפלה", "הדחליל", "בוני וקלייד", "מיסיסיפי בוערת" – מעטים השחקנים שיכולים להציג רזומה כמו זה של ג'ין הקמן. הוא מגדולי השחקנים בהוליווד ובעולם במאה ה-20, זוכה שני פרסי אוסקר, ואתמול הוא הותיר את ארה"ב בהלם כשנמצא מת בביתו אתמול בגיל 95 עם אשתו.
כמו בתפקידים הגדולים בחייו, זה גם סוף מלא דרמה: הקמן נמצא ללא רוח חיים באחוזתו בניו-מקסיקו יחד עם אשתו הפסנתרנית בטסי ארקווה, וכלבו, וכרגע אין הסבר רשמי למותם. בדרמה שלבטח תפרנס צהובונים וחוקרים, משטרת סנטה-פה מסרה בתחילה ש"אין חשד לפלילים" ויותר מאוחר גרסה זו תוקנה: "כל כיווני החקירה נבדקים".
הסברה הראשונית הייתה שמדובר בדליפת גז, אולם גורמים מקורבים לחקירה אמרו כי לא נמצאו סימנים לכך, ומנגד מצב הגופות – בעיקר של ארקווה – היו בריקבון מתקדם. כדורי מרשם היו מפוזרים מסביב למנוחה, והקמן נמצא בחדר נפרד מאשתו. אין הסבר אם מתו ביחד או בנפרד.
זהו סוף עצוב להקמן, שהפך לכוכב כנגד כל הסיכויים והציג פרסונה שונה כל כך ממה שרגילים לראות בהוליווד: מחוספסת, זועמת, לא "יפה" במובן הקלאסי, אבל כזו שאי-אפשר להתיק ממנה את המבט. גם חייו היו מלאים דרמה – הוא נולד למשפחה הרוסה בקליפורניה: אביו נטש את הבית כשהיה קטן, ואימו האלכוהוליסטית מתה בשריפה. הוא ברח מהבית בגיל 16 לצבא, שיקר לגבי גילו (הוא תמיד נראה מבוגר) והתקשה לקבל סמכות. הוא התעניין במשחק – והפך לחבר ושותף לדירה של דסטין הופמן ורוברט דובאל, שניים מהשחקנים לעתיד שיחד איתו ישנו את הקולנוע האמריקאי בשנות ה-60 וה-70, לכיוון מחוספס ובוגר יותר.
הקמן כיכב ביותר מ-100 סרטים, בתפקידים ראשיים ומשניים, תפקידי גיבור ונבל. הוא הפך לכוכב ענק רק בגיל 41 בעקבות ההופעה זוכת האוסקר שלו ב"הקשר הצרפתי" מ-1971 שבו גילם את הבלש "פופאי" דויל. הקמן גם זכה באוסקר שני על תפקידו כשריף ב"בלתי נסלח". ב-2004 החליט לפרוש ממשחק ופרש לחיים שקטים. חיים שקטים, שהסתיימו ברעש.
