זו הייתה סחיטה מראש. נשיא אוקראינה זלנסקי הגיע לוושינגטון כדי לחתום על הסכם מינרלים שהוא לא חפץ בו בתמורה להבטחה מעורפלת שארה"ב לא תנטוש את אוקראינה לגמרי. זלנסקי נכנע הפעם כי חיי בני ארצו תלויים בכך, אבל השנאה של טראמפ אליו היא, כמו כל דבר אצל טראמפ, אישית ומושחתת.
הבית הלבן הכחיש כי האמבוש לוולודימיר זלנסקי, שאותו התחיל סגן הנשיא ג’יי. די. ואנס – שהיה צריך כנראה לעשות משהו כדי שיזכרו שהוא סגן הנשיא ולא אילון מאסק – היה מתוכנן. העימות הקולני בפסגה פרץ רק אחרי שזלנסקי התעקש שאין לסמוך על נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, והזכיר את הסכמי הפסקת האש הקודמים שהפר בעשור שעבר. בינו לבין ואנס פרץ ויכוח שבו ואנס האשים אותו ב"חוסר כבוד" לארה"ב, בכך שהוא מנהל את המחלוקות בין הצדדים לעיני המצלמות. טראמפ דווקא התעקש שיש לנהל את הוויכוח לעיני העולם כולו, והטיח בזלנסקי: "אתה מהמר על מלחמת עולם שלישית".
לשניים היסטוריה ארוכה, עוד ב–2019 זלנסקי סירב לניסיון הסחיטה של טראמפ שדרש ממנו לנהל חקירה נגד ג'ו ביידן ובנו האנטר ביידן על אודות עסקיו באוקראינה. טראמפ חיכה מאז לסגור את החשבון ועל הדרך לעזור לנשיא רוסיה פוטין. הקטסטרופה ביום שישי היא רק תירוץ עבור טראמפ לעשות את מה שרצה מההתחלה: לתת לפוטין את אוקראינה. כבר אתמול אמרו מקורות בבית הלבן כי הוא שוקל לעצור את כל הסיוע לאוקראינה. הצבאי והכספי.
טראמפ נמצא רק חודש וחצי בקדנציה השנייה, אבל הסצנה שלשום היא שיאו של תהליך בן עשור – גם כשלא ישב בבית הלבן – שבו הוא הופך את ארה"ב לאוליגרכיה אוטוקרטית ימנית קיצונית. והוא לא יכול היה לעשות את זה בלי שהמפלגה הרפובליקנית, המפלגה של רונלד רייגן, תיישר איתו קו ציני ואנטי-אמריקאי. התגובה שחזרה על עצמה שוב ושוב בקרב אמריקאים המומים, מהרגע המביש בהיסטוריה העצומה של החדר הסגלגל, הייתה: "זה לא מי שאנחנו". והיא לבדה ממחישה באיזו הכחשה נמצא מרבית הציבור האמריקאי. כי זה בדיוק מה שארה"ב היום, שיקוף מושלם של דונלד טראמפ: בריון, חזק על חלשים שמתקפל מול בריונים אחרים, אכזר ונקמן וחסר כל ערכים או אידיאלים. זה מתבטא בבית – מביטול עזרה לעניי ארצו ועד התעמרות באנשים הכי פגיעים בשולי החברה כדי לספק עוד ועוד עושר למיליארדרים – ועכשיו גם בחוץ. ייקח דור שלם לתקן את זה. אם בכלל.
לא רק חברי קונגרס רפובליקנים שהעלו צילומים נרגשים מהפגישה שלהם עם זלנסקי בבוקר ומיהרו למחוק אותם בערב. גם שר החוץ, מרקו רוביו, שעשה קריירה סביב היותו נץ בנושאי רוסיה. שלשום ישב רוביו בחדר הסגלגל ואפשר היה לראות כיצד הנשמה עוזבת את גופו, אבל מיד אחרי, צייץ תמיכה מלאה בבריונות כלפי אחד המנהיגים האמיצים בעולם, מצד מי שהמציא כאבים בכף הרגל כדי להתחמק משירות צבאי.
העמידה המהירה של מדינות העולם החופשי לצד זלנסקי מול – באמת שאי-אפשר להאמין – נשיא ארה"ב, הייתה שיאו של יום סוריאליסטי. האדם היחיד בחדר הסגלגל שלשום שייצג דורות של אמריקאים והגן על "העיר הנוצצת שעל הגבעה", כפי שהגדיר רייגן את ארה"ב בנאומיו, היה הנשיא היהודי של אוקראינה. כי ארה"ב תחת דונלד טראמפ היא סופרמן – אבל כבר לא בטוח בצד של מי.
