בשנתיים האחרונות למדנו עד כמה חמור מעמדן המשפטי של נשים בישראל בלי חוק יסוד: שוויון. אנחנו במתקפה חסרת תקדים על הזכות לשוויון של נשים. מהלכי רגולציה שכבר הושלמו והצעות רגולציה נוספות נועדו להרחיב את הזכות להפריד בין נשים לגברים ולהדיר נשים ממקומות ציבוריים כמו מוסדות להשכלה גבוהה, אתרי טבע, ואפילו צה"ל (ולא יעזרו הישגי החיילות חסרי התקדים במלחמת חרבות ברזל); להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים; לאפשר לנותני שירות (כמו נהג מונית) לסרב לתת אותו לאישה רק בגלל איך שהיא לבושה; ולהחליש את המאבק לשוויון לנשים בעמדות ניהול וקבלת החלטות, ואת המאבק באלימות כלפי נשים. היה הרבה יותר קל לנסות ולהדוף את הרגולציה האיומה הזו אם היה לנו חוק יסוד: שוויון, שהיה נותן לזכות לשוויון לנשים (ולגברים) את המעמד החוקתי המגיע לה.
כידוע, מגילת העצמאות מבטיחה שוויון לכל אזרחי ואזרחיות המדינה ללא הבדל מין (אז עוד לא המציאו את המילה מגדר); אבל, ההבטחה הזו מהווה רק מקור השראה לפסיקת בית המשפט העליון, והיא לא מסמך משפטי עם מעמד חוקתי מחייב.
הזכות לשוויון לנשים מעוגנת בכמה חוקים בישראל, בראשם חוק שיווי זכויות האישה, שקובע שאסור לנהוג לפי חוק שמפלה לרעה אישה "באשר היא אישה". זאת, למעט "דיני איסור והיתר לנישואין ולגירושין" (החרגה שמסבירה את היעדרם של נישואים וגירושים אזרחיים בישראל). אבל חוק זה וחוקים נוספים שמבטיחים לנשים שוויון, למשל בתעסוקה, הם חוקים רגילים, שכל חוק מאוחר שמפלה נשים יכול להתפרש כגובר עליהם.
מינוי שופטים שמרניים לבית המשפט העליון, כמו גם החלשתו דרך ביטול עילת הסבירות שעבר בכנסת, עלול גם להוביל לביטול הפרשנות הקיימת שעל פיה הזכות לשוויון היא חלק מהזכות לכבוד האדם שכן זכתה למעמד חוקתי כחלק מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כלומר, גם ההגנה החוקתית החלקית שקיימת לזכות לשוויון לנשים נמצאת כיום בסכנה.
ההשמטה של הזכות לשוויון מחוקי היסוד היא כמובן לא מקרית, וכנסת ישראל דחתה ביודעין הצעות חוק בעניין. למיטב ידיעתי, אין עוד מדינה דמוקרטית בעולם שלא העניקה לזכות לשוויון מעמד חוקתי. הגיע הזמן!
פרופ' דפנה הקר, יו"ר שדולת הנשים בישראל, היא חברה מומחית בוועדת האו"ם לביעור האפליה נגד נשים
