"כל חודש או חודשיים חוויתי שיתוק שנמשך כמה שבועות", מספרת עדי קנוב, בת 17 משדרות, את ההתמודדות היומיומית שלה עם תסמונת פסיכוסומטית: "זה גרם לי להיעזר בהורים כדי להתלבש, לנעול נעליים, להתקלח, אפילו לחמם לעצמי אוכל".
זמן קצר אחרי שנפצעה באימון בהתעמלות קרקע, היא החלה לחוות שיתוק בפלג גופה הימני. לאחר סדרת בדיקות רפואיות מקיפות בבית החולים ספרא לילדים – שם אושפזה – התברר כי אין מדובר בבעיה גופנית, אלא בתגובה של הגוף ללחץ נפשי: "זה שיבש לי את כל שגרת החיים. הייתי מכסה את עצמי בבגדים כדי לנסות להסתיר את זה". כחצי שנה לאחר תחילת התסמינים, אובחנה עדי עם תסמונת פסיכוסומטית.
ד"ר ז'אנה לנדה, מנהלת מערך שיקום ילדים בבית החולים ספרא לילדים, מסבירה כי תסמונת פסיכוסומטית - או במינוח הנהוג כיום, תסמונת פונקציונלית, מתייחסת למצב שבו גורמים נפשיים משפיעים על הגוף וגורמים לתסמינים גופניים שאינם מוסברים על ידי בדיקות רפואיות. התסמונת יכולה לבוא לידי ביטוי במערכות שונות בגוף, כמו למשל במערכת העיכול (ולגרום לבעיות עיכול או כאבי בטן), או במערכת העצבים (מה שיכול לגרום לחולשה בגפיים, תחושת נימול או קשיי הליכה).
למרות שמצבה השתפר בשיקום, אחרי אירועי 7 באוקטובר מצבה החמיר בשנית. "קיבלנו שיחה מסבא שלי, שהיה ממש על הגדר בקיבוץ מגן", משחזרת עדי את בוקר אותה השבת: "הוא סיפר שהוא רואה מחבלים שחודרים את הגדר". אמם מוסיפה שהמחבלים היו מאוד קרובים לביתם: "התחילו להגיע הודעות בקבוצת ווטאספ של העיר שיש מחבלים, והבנו שהמצב לא טוב".
בימים שלאחר מכן החליטה המשפחה לעזוב את שדרות, וכבר ברגעים הראשונים מחוץ לבית, גופה של עדי הגיב לטראומה: "איך שיצאנו מהבית הייתה התקפה של צה"ל. האדמה רעדה. צרחתי, וכשיצאנו עם הרכב מהעיר התחלתי להרגיש איך כל צד ימין שלי משתתק, הגוף הפסיק לשתף איתי פעולה".
השיתוקים הפכו תכופים יותר בעקבות המלחמה והחרדה, במיוחד אחרי שהמשפחה שבה לשדרות: "השיתוק נמשך ארבעה חודשים ברצף ולא עבר, לא משנה מה".
במשך מספר חודשים טופלה קנוב במרכז החוסן בעיר, ובספטמבר האחרון החלה בשנית שיקום יום בבית החולים ספרא לילדים.
ד"ר לנדה מסבירה כי התופעה שכיחה יותר אצל בנות מאשר בנים, ובקרב ילדים הסובלים מסף רגשי נמוך. לטענתה, מאז 7 באוקטובר חלה עלייה דרסטית במספר הילדים שסובלים מהפרעה פסיכוסומטית: "רמת החרדה של הציבור כולו עלתה מאז, ואני חושבת שישנם ילדים שלא מצליחים להתמודד עם העומס הרגשי והטראומה".
בסוף השבוע האחרון סיימה עדי חודשים ארוכים של שיקום ונפרדה מצוות בית החולים: "העצמאות זה הדבר שהכי התגעגעתי אליו", היא מסכמת. "קיבלתי את עצמי בחזרה, חזרתי להיות שוב עדי, ולא עדי שצריכה להסתמך על מישהו אחר כדי לתפקד. זה מאוד מרגש".
