בסופו של דבר – אחרי הנתונים הפיזיים, החוזק המנטלי, הכישרון, דפוסי ההתנהגות – שחקן NBA, כמו כל בעל מקצוע אחר, צריך מזל. רגע קוסמי שבו כל הקווים מתיישרים. ג'יימס הארדן וג'יילן ברנסון הפכו לסופרסטארים עצומים רק אחרי ששינו סיטואציה. קייל לאורי ובן וואלאס הם שחקנים ששינו את כיוון הקריירה שלהם בצורה שיותר מזכירה את דני אבדיה.
צריך להיות ריאליים לגבי הפורוורד הישראלי. הוא לא לוקה דונצ'יץ' (למרות ההתלהבות של אוהדי ועיתונאי פורטלנד). המשחק ההיסטורי שלו בלילה בין ראשון לשני – טריפל דאבל ראשון בקריירה של 30 נקודות, 12 ריבאונדים ו-10 אסיסטים, בהפסד של פורטלנד בקליבלנד 133:129 בהארכה – היה הקצנה. מה אבדיה כן? הוא שחקן של סיטואציה. שחקן שצריך שהקווים הקוסמיים יסמנו אותו.
אבדיה היה יכול להירקב בסיטואציית הכדורסל שהיה שייך לה בוושינגטון, מועדון חסר עבר (הפעם האחרונה שבה היו רלוונטיים הייתה לפני 50 שנה כמעט), עם קונטקסט נוראי, בחירות דראפט מבוזבזות, בית קברות לכדורסל. אבדיה בילה שם עם ברדלי ביל, קייל קוזמה וג'ורדן פול – חבורת סוציומטים שמשחקים כדורסל שמפחית מהערכים של של דני.
מעבר חד
המעבר לפורטלנד היה איפוס קריירת ה-NBA של הישראלי. ממטרופוליטן במזרח ארה"ב שנציגת הכדורסל שלו היא הקבוצה המקצוענית הרביעית הכי חשובה שלו, לעיר לא ענקית בצפון מערב אמריקה, שהטרייל בלייזרס היא הקבוצה המקצוענית היחידה שלה בארבעה ענפי הספורט העיקריים. מועדון שמנסה כבר ארבעה עשורים להתאושש מהטראומה של לבחור בסם בואי וגרג אודן במקום מייקל ג'ורדן וקווין דוראנט.
הישראלי נכנס פה לסיטואציה אידיאלית, אבל מתעתעת. הוא הגיע לקבוצה שהמאמן שלה היה חייב להראות גרף שיפור, וכמנהיג, כבר בגיל 24, להוביל שורת שחקנים מבטיחים שפורטלנד בחרה בהם גבוה בדראפט. אלא שכמו בוושינגטון, הוא נכנס לסיטואציה של בנייה, אבל עם אקלים פחות רעיל, ועם הרבה יותר משקל על הגב. אם אבדיה הוכיח משהו בקריירה שלו, זה שהכתפיים שלו לא בורחות ולא כורעות תחת נטל האחריות. המספרים שלו, השיפור של חבריו, של הקבוצה, הכדורסל החיובי של פורטלנד – לא אמורים להפתיע אף אחד.
מה שכן מפתיע הוא המהירות שבה אבדיה הגיע לשלב הזה בקריירה. המשחק בקליבלנד, נגד הקבוצה הטובה בליגה, לא הראה רק את מגוון הכישרונות שלו בשני צידי המגרש, אלא הציג בבירור מה קורה לשחקן ששוחה בבריכה פרטית של ביטחון עצמי: אין שום היסוס, הכל חד, מכוון מטרה, חסר פחד. אני שם את הכדור על הרצפה וחודר לצבע. משהו טוב יקרה, החלטה נכונה תצא לפועל. אני 13 מ-13 מהקו.
ועדיין הסיטואציה מתעתעת. קבוצה ששואפת לאליפות לא יכולה להתבסס על אבדיה כשחקן הראשי שלה. זה לא בסיסטם שלו. כשהסיטואציה תהיה מוכנה, פורטלנד תלך על שם גדול. אולי אחד מהצעירים ידרוש את ההנהגה.
צריך ליהנות מהסיטואציה הזו כרגע. אבדיה נמצא במקום הנכון בזמן הנכון, באחת משתי הסיטואציות שבהן הוא יכול להצליח בליגה. הוא מוכיח, כמו בקריירת הנוער שלו, שהוא מסוגל להוביל קבוצה הכי רחוק שהפוטנציאל שלה יכול לקחת אותה. זו פריבילגיה עצומה להיות בקבוצה שבה השחקן הכי טוב שלך הוא אחד נטול אגו שחושב על החברים לפני הטור הסטטיסטי שלו. זו תכונה שמציבה את אבדיה בקו הראשון של כוכבי הליגה.
האתגר הבא
ועדיין שווה להסתכל ארבע-חמש שנים קדימה. לקראת חוזה חדש, על סף שיא הקריירה של ספורטאי. ברור שפורטלנד היא רק תחנת ביניים במסע גדול. הסיטואציה השנייה, המושלמת, שמתאימה לאבדיה, היא להיות שחקן שלישי-רביעי בקבוצה שרצה לאליפות. אחד שיכול להוביל את ההרכב השני. כשאני חושב על האפשרות הזו, עולים לי בראש שמות כמו טוני קוקוץ', מאנו ג'ינובילי וטיישון פרינס. בכל פעם שאני רואה את ניקולה יוקיץ' בדנבר העונה, אני חושב כמה אבדיה היה מתאים לסיטואציה הזו.
צריך ליהנות מהרגע, אלו רגעים מפעימים של כדורסל אמיץ, יצירתי, מעורר השראה. אבל מתישהו אבדיה יצטרך להפסיק לבנות קבוצות, ולהפוך לבעל נכס.
