בַּבַּיִת שֶׁל דָּנִיֵּאל הָעֲצִיצִים הַיּוֹם עֲצוּבִים
וְהַקִּירוֹת בָּכוּ וְלֹא יֻבְּשׁוּ וְהֵם לַחִים.
בַּפָּנִים שֶׁל דָּנִיֵּאל כִּמְעַט לֹא נִרְשְׁמוּ
קְמָטִים וְהַשֵּׂעָר שֶׁלּוֹ כָּסוּף וּמִזְדַּהֵר
וּמְעַטֵּר אוֹתוֹ כְּרַעֲמַת אַרְיֵה.
הַפָּנִים שֶׁל דָּנִיֵּאל מֻנָּחוֹת בְּכַף יָדִי
עַכְשָׁו הוּא צִפּוֹר, וַאֲנִי אֵם.
הָעֵינַיִם שֶׁל דָּנִיֵּאל נֶעֱצָמוֹת כְּשֶׁאֶצְלִי הַלֵּב
פָּקוּחַ. הָאַף שֶׁלּוֹ פָּצוּעַ וְכָחֹל
(לֹא כִּי הוּא מֵרִיחַ חָזָק צוּף-פְּרָחִים).
בַּמִּקְלַחַת שֶׁל דָּנִיאֵל סַכִּין
וְסַבּוֹנִים שֶׁל אִשָּׁה אַחֶרֶת.
בְּתוֹךְ הַחֻלְצָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל דָּנִיֵּאל
הַגּוּף שֶׁלִּי שׂוֹחָה חָזֶה.
דָּנִיֵּאל מוּצָק וְחָלָק וְלָבָן וְשָׁקֵט
הוּא מִזְדַּקֵּר זָוִיתִי וְרַךְ
סֶלַע בְּתוֹךְ יָם.
הַגַּלִּים מִתְנַפְּצִים עָלָיו וּמְפַסְּלִים בּוֹ צוּרוֹת
הוּא מִשְׁתַּנֶּה אַךְ נוֹתָר קָבוּעַ.
חָזָק. אֲנִי רוֹצָה שֶׁדָּנִיֵּאל
יַאֲכִיל אוֹתִי.
אֲנִי רוֹצָה לְפָרֵק לוֹ אֶת כָּל הַחֲלָקִים
לְהַנִּיחַ עַל הַשַּׁיִשׁ (עַל יַד הַכִּיּוֹר)
לְסַבֵּן (בַּעֲדִינוּת) לְעַסּוֹת כָּל חֵלֶק בְּנִפְרָד
לָגַעַת, לְמַשֵּׁשׁ, לִטְעֹם, לְלַקֵּק, לְהַכְנִיס אֶל הַפֶּה
לָדַעַת. לְיַבֵּשׁ בָּאֲוִיר חַם מִתּוֹךְ כְּלוּב הָרֵאוֹת
וּמִתּוֹךְ הַמִּדְבָּר פוּוּוּ וּלְהַחֲזִיר לַמָּקוֹם. דָּנִיֵּאל,
דָּנִיֵּאל, לְכָל הַדְּבָרִים יֵשׁ מָקוֹם.
