הבן שלי רון הופקר בנובה. הוא התחבא במכולה צהובה במשך ארבע שעות, והתחנן בטלפון לכוחות הביטחון שיבואו – אבל אף אחד לא בא. המחבל הגיע למכולה ב-11:47, ויחד עם רון נרצחו עוד שבעה. זה מרתיח אותי שכך הסתיימו חיי בני.
אי-אפשר שאירוע כזה לא ייחקר במסגרת ועדת חקירה ממלכתית. זה האירוע הכי גרוע שקרה לנו מאז השואה. אנחנו יודעים שהמחדל לא התחיל באותו בוקר אלא שנים קודם. היו פה עוד ממשלות ורמטכ"לים, והדרישה שלנו היא לחקור את הכל 15 שנה אחורה. אני חייב לבן שלי ולדורות הבאים שלא יהיה אירוע נוסף. לא ניתן לניסיונות של חברי הכנסת קיקיונים להקים ועדת חקירה קיקיונית.
מה שקרה עם משמר הכנסת אתמול הוא ביזוי של בית הנבחרים ושל המשפחות השכולות. אבל זה לא ירתיע אותנו, ודווקא מוסיף לנו עוד דלק למאבק. זו לא הפעם הראשונה שמבזים אותנו בכנסת, והקואליציה הנוכחית לא סופרת אף אחד מנפגעי 7 באוקטובר. מה שמעניין אותם זה הכיסא. הם מדברים על ועדת חקירה בהסכמה. יש הסכמה. לפי כל הסקרים 83 אחוז מהעם רוצים ועדת חקירה ממלכתית.
לא ייתכן שבזמן שאנחנו אמורים לטפל באבל האישי שלנו וזיכרון ילדינו, אנחנו צריכים להיאבק על ועדת חקירה. הפקירו את הילדים שלנו ב-7 באוקטובר, ועכשיו מפקירים את המשפחות.
הביא לדפוס: רועי רובינשטיין
