כשעדן שלי הייתה במיגונית בבארי, היא התקשרה והתחננה לעזרה. היא אמרה לי שהיא בסדר, אבל שאלה "איפה כוחות הביטחון?" היא ביקשה שאתקשר לצבא, והוא לא הגיע.
היום עם כל התחקירים שמתפרסמים אנחנו מגלים שהחיילים שהגיעו לבארי לא נכנסו אליה. למה הם לא הלכו למיגונית ונלחמו? איפה היה חיל האוויר? אני אפילו לא יודעת ממה ומתי הבת שלי נרצחה באכזריות. אני רוצה לדעת את האמת.
אתמול בכנסת סבלנו מיחס מחפיר, לא דמיינו שנגיע וניתקל באלימות כזו של משמר הכנסת. הגענו אחרי מסיבת העיתונאים כדי להיות במליאה. הם החליטו שאפשר להכניס רק 15 אנשים, ונתנו לנו לעלות אחד-אחד אם מישהו ייצא. זה בושה, וזה רק מחזק את ההבנה שלנו שצריך להיאבק על הקמת ועדת חקירה ממלכתית.
הם מנסים להשתיק אותנו בדרך לצדק, וזה רק יגביר את קולנו. כל מי שמתנגד שם לוועדת חקירה ממלכתית כנראה עושה זאת כי יש לו סיבה לפחד על הכיסא שלו.
זה מאבק שהוא לא רק שלנו, המשפחות השכולות ונפגעי הטבח, אלא גם של כל מי שאכפת לו מהמדינה. על פי כל הסקרים צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית - אבל לממשלה מזמן כבר לא אכפת.
הביא לדפוס: רועי רובינשטיין
