אתמול ב-4:20 לפנות בוקר הוכרז שהזוכה באוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר הוא "אין ארץ אחרת", שאותו ביימו הישראלים יובל אברהם ורחל שור והפלסטינים באסל עדרא וחמדאן בלאל, ושעוסק במאבק של פלסטינים נגד פינוי מביתם שבדרום הר חברון. אברהם ושור הפכו לחברים בקבוצה של שישה ישראלים בלבד שזכו בפרס הקולנועי היוקרתי ביותר (אחרי משה מזרחי, ניב אדירי, גיא נתיב ונטלי פורטמן, אם כוללים אותה).
בראיונות לקראת הטקס, כולל לעיתון זה, הבטיח אברהם שאם יזכה באוסקר, יזכיר את החטופים ואת פשעי 7 באוקטובר. זה אכן קרה, ובכל זאת, נאומו התמקם בצד השמאלי-רדיקלי של המפה. "יצרנו את הסרט הזה יחד, פלסטינים וישראלים, כי יחד הקולות שלנו חזקים יותר", אמר. "אנחנו רואים את ההרס המחריד של עזה, שחייב להסתיים, ואת הישראלים שנחטפו בברוטליות בפשע של 7 באוקטובר, שחייבים לשחרר. כשאני מסתכל על באסל, אני רואה את אחי, אבל אנחנו לא שווים. אני נהנה מחופש, והוא נשלט על ידי חוקים צבאיים. יש דרך אחרת: פתרון פוליטי ללא עליונות אתנית, עם זכויות לאומיות שוות לשני העמים".
1 צפייה בגלריה
(אברהם (מימין) ועדרא בטקס האוסקר. "יחד הקולות שלנו חזקים יותר" | צילום: REUTERS/Mike Blake)
עדרא אמר: "אני מקווה שבתי לא תיאלץ לחיות את החיים שאני חי עכשיו: תמיד חרד, חושש מהריסות בתים, מאלימות מתנחלים ומאיום של עקירה כפויה".
השניים זכו לתשואות סוערות, אבל בארץ התעוררה, כצפוי, סערה. שר התרבות מיקי זוהר הכריז: "זכיית הסרט היא רגע עצוב. במקום להציג את מורכבות המציאות שלנו, בחרו היוצרים להדהד נרטיבים שמעוותים את דמותה של ישראל בעולם. חופש הביטוי הוא ערך חשוב, אך להפוך את השמצת ישראל לכלי לקידום בינלאומי, זה לא יצירה, זו חבלה. העברנו את הרפורמה בקולנוע כדי לוודא שהמשאבים הציבוריים יופנו ליצירות שמדברות לקהל הישראלי ולא לתעשייה שעושה קריירה מהכפשת המדינה".
השר התעלם מהעובדה שהסרט לא מומן על ידי שום גוף ישראלי (רוב הכסף הגיע מקרן נורווגית), ומכך שהסרט מתאים לתפיסה שקידמה קודמתו בתפקיד, מירי רגב: חופש הביטוי אינו חופש המימון. בסרט אכן לא הושקעו משאבים ציבוריים, אין לתעשיית הקולנוע הישראלית קשר אליו, הרפורמה לא רלוונטית לו. הוא נעשה אך ורק במסגרת חופש הביטוי.
העולם שייך לצעירים (וליהודים): 3 הערות
1. זה היה ערב מצוין ליוצרים ולשחקנים צעירים, ובכלל, הוליווד ניסתה לזעוק בו שהיא צעירה. זה בא לידי ביטוי גם בבחירת הזוכה הגדול – "אנורה", קומדיה עצמאית, חצופה ומלאת קללות שקטפה חמישה פרסים, כולל למייקי מדיסון בת ה-25 שהביסה את דמי מור בת ה-62. האם זה יספיק כדי להחזיר את הצעירים לאולמות, ולא רק לסרטי קומיקס, כפי שקיווה שון בייקר באחד מנאומיו? שאלה גדולה.
2. לכל אלה שזכיית "אין ארץ אחרת" שיכנעה אותם ש"הוליווד אנטישמית", נזכיר: בפרס השחקן הראשי זכה אדריאן ברודי, שוב על תפקיד של ניצול שואה – 22 שנה אחרי "הפסנתרן" – הפעם ב"הברוטליסט", שמקדש את העלייה לישראל. בפרס שחקן המשנה זכה קירן קאלקין על תפקידו ב"כאב אמיתי" כצעיר יהודי שנון (שוב קולנוע צעיר) שמבקר במחנות בפולין. אם ככה נראית האנטישמיות החדשה, אפשר להירגע.
3. והרגע הכי מרגש בטקס: המחווה של מורגן פרימן לחברו ג'ין הקמן, שמת בשבוע שעבר. את אישיותו הצנועה והמעשית סיכם במשפט אחד: "הוא היה רוצה להיזכר כמי שעשה עבודה טובה".
