סמל אושר שמחה ברזילי ז"ל הייתה בת 19 בנופלה. היא שירתה כסמב"צית בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה, ובשבת השחורה, 7 באוקטובר, פשטו עשרות מחבלים למוצב נחל עוז שבו שירתה. תפקידה בחמ"ל היה להקפיץ כוחות במקרה חירום, והיא עשתה זאת בגבורה עד הרגע האחרון, בניסיון להציל כמה שיותר חיים.
אושר לא נכנעה לפחד. היא הזעיקה את כל הכוחות, דאגה להעיר כל מפקד ורבש"ץ ביישובי העוטף, ואיפשרה לבנות שהיו איתה להספיק להיפרד מהוריהן. היא הבינה את גודל האסון במהירות, אך בניגוד לאחרים, לא ברחה ולא נטשה את חברותיה, עד הסוף המר. מאיה, התצפיתנית היחידה ששרדה מהחמ"ל, העידה כיצד ראתה את אושר מתפעלת אירוע בלתי אפשרי, מצליחה, תחת לחץ כבד, להקפיץ את כל הגזרה ולהציל חיים.
אך אושר לא הייתה רק גיבורה בשדה הקרב. היא הייתה דמות מעוררת השראה בכל תחום בחייה. בצבא זכתה להוקרה כמצטיינת פלוגתית, לפני כן התנדבה במד"א בניידת טיפול נמרץ, הצטיינה בלימודים ובחקר המוח במכון ויצמן, וניגנה בגיטרה ובפסנתר. היא הייתה מצוינות בהתגלמותה - מנהיגה, לוחמת, ואדם שתמיד נתן את כולו לאחרים.
אושר זוכה להנצחה מכובדת בארץ ובעולם, בתחומים רבים, והשאירה חותם משמעותי על הדור הצעיר. מאחורי ההנצחה שלה עומדים גופים גדולים כמו מד"א, מכון ויצמן, בתי ספר וארגון חב"ד העולמי, שהקדישו לה את פרויקט "האור של אושר". דמותה הונצחה גם בספרים, ונכתבו עליה שישה שירים, שמספרים את סיפור חייה וגבורתה.
ביום האישה אושר שלנו היא סמל לגבורה, נחישות ומצוינות. שמה יהדהד לעד לא רק כזיכרון, אלא כמורשת חיה של אומץ, נתינה ואהבת האדם.
תיקי ברזילי, אמה של סמל אושר שמחה ברזילי ז"ל
