התגייסתי באוגוסט 2021 לתפקיד תצפיתנית. כשסיימתי את קורס הקצינים שובצתי כמ"מ הכשרות על מחלקת עזה, שבה יש תצפיתניות שעתידות לעלות לגזרה. הרגשתי ממש כמו אמא של החיילות שלי, כולן נכנסו לי עמוק ללב.
חמש חיילות שלי שובצו בחמ״ל נחל עוז. כולן נרצחו באכזריות.
מיה ויאלובו פולו ז"ל הייתה החיילת המצטיינת שלי. הובילה את המחלקה, תמיד הייתה אופטימית ומקצועית. מהרגע הראשון ידעתי שהיא תקבל את הכומתה שלי בסוף ההכשרה. בחמ״ל שנשרף מצאו את הכומתה של מיה, הכומתה שהענקתי לה, כולה שרופה, אבל המשפט שהקדשתי לה, שהיה כתוב בתוך הכומתה, לא נשרף: "כל מה שמזמן כבר ידעת, עמוק בליבך זאת הדרך שלך". כשראיתי את זה הרגשתי שהייתי איתה ברגעים האחרונים שלה.
נועה מרציאנו ז״ל הייתה קצינה מלידה. בהכשרה הכנתי מחברת אישית לכל חיילת, שבה היא כותבת איך עבר עליה השבוע ואני עונה לה. כשהמחברת של נועה, שנרצחה בשבי וגופתה הושבה לישראל, פורסמה, הרגשתי סגירת מעגל. תודה לך נועה, על כל מה שכתבת לי ולימדת אותי.
יעל לייבושור ז״ל הייתה החיילת הכי מקצועית שיש. יעל לימדה אותי שלא צריך לצעוק כדי שישמעו אותך, שאפשר להוביל דרך האני האמיתי שלך והענווה - והיא הייתה בדיוק כזאת. בטקס הסיום של ההכשרה הענקתי לה את סיכת התצפיתנית שלי כסמל לכך שיעל תגן על הגזרה בצורה הכי טובה, ואכן ב-7 באוקטובר יעל הגנה על קיבוץ ומוצב נחל עוז דרך התצפית. בהקלטת הקשר שפורסמה שמעו בקול שלה את הפחד, וגם איך שמרה על המקצועיות שלה.
שירה שוחט ז״ל הייתה כמו מלאך. עושה מעשים גדולים בשקט. היו לנו שיחות על החשש לשרת בגזרת עזה, שמלוות אותי עד היום. שירה הצליחה להתגבר על כל פחד ובחרה להגן על המדינה שלה.
שי אשרם ז״ל הייתה פייטרית. היא קיבלה פטור משירות כתצפיתנית, אבל נלחמנו יחד בשביל שתישאר בתפקיד. שי חלמה לצאת לפיקוד, ושיתפה אותי בחלומות ובהישגים שרצתה להגיע אליהם.
שיר אילת ז״ל הייתה מ"מ בנחל עוז. התגייסנו יחד והיינו מקבילות בהכשרות. שיר הייתה חברה מדהימה שמלווה אותי עד היום. דרכה הפיקודית הייתה כל כך מיוחדת שאין יום שאני לא חושבת עליה.
המורשת של כל מי שאיבדתי מסתכמת בעיניי באומץ ובגבורה. הן היו בחזית, התמודדו עם הנורא מכל ותיפקדו עד הרגע האחרון. זה הזמן שלנו לתת ולהיות גיבורות, כמוהן. להתכונן לכל תרחיש ולא לתת שיפגעו בנו שוב. בשבילן.
להיות מפקדת בתקופה הזו זה מורכב; מצד אחד יש את לך הרגשות והקשיים שלך, ומנגד יש לך מחלקה ופלוגה לנהל. להיות אישה, ובמיוחד קצינה בצה"ל, בתקופה הזאת, זו הוכחה לחוזקה ולחוסן. המלחמה נתנה לי מוטיבציה להמשיך בצבא. ב-7 באוקטובר התצפיתניות עשו את עבודתן במאה אחוז ובזה אני נאחזת. אני ממשיכה בשבילן. בחרתי להיות סמ״פ בחטיבה הדרומית כדי להמשיך את דרכן ולהרגיש אותן בכל צעד.
סגן הודיה שזו, סמ"פ בגדוד 414 בחטיבה הדרומית
