התצפיתנית השבה קרינה ארייב סיפרה כיצד מנעה ממחבל להטריד אותה מינית בשבי ואיימה עליו שתדווח למפקד שלו. אישה צעירה, לכאורה בעמדת נחיתות מול מחבל חמאס, שבויה, מוצאת בה את העוז לקום ולהתנגד. קרינה היא אחת מהתצפיתניות שהתריעו והזהירו מפני מלחמה אך לא הקשיבו לקולן. סיפורה הוא מקרה נוסף בשרשרת של נשים גיבורות, אמיצות ולוחמות שפגשנו מאז פרצה המלחמה בחזית ובעורף, אבל נוכחותן לא מתורגמת לייצוג נשי בולט בפוליטיקה הישראלית.
ביום האישה הבינלאומי הזה, עלינו להסתכל במראה ולשאול את עצמנו – מדוע, למרות ההכרה ביכולותיהן של נשים וההערכה הציבורית כלפיהן, אנחנו עדיין לא תופסות את מקומנו הראוי במוקדי קבלת ההחלטות? המאבק לייצוג נשי הולם אינו רק סוגיה מגדרית – הוא צורך חברתי, כלכלי ופוליטי אקוטי הנוגע לעתידה של המדינה כולה.
המשימה הגדולה שתעמוד בפנינו לאחר השבת החטופים היא בנייתה מחדש של המדינה – לא רק ברמה הפיזית אלא בעיקר ברמה הערכית. זו משימה שמחייבת שילוב נשים בניהול ויישום חזון הבנייה המחודשת של המדינה, בתהליך הריפוי הלאומי, וביצירת עתיד ישראלי טוב יותר. אך בעוד יוזמות פוליטיות חדשות צצות כפטריות אחרי הגשם, נשים עדיין נדחקות לשוליים. אם לא נתבע את מקומנו, נמצא שוב שגברים מחליטים עבורנו בעוד אנו צופות בהם מירכתי האוטובוס.
הנתונים האחרונים של מכון ון ליר מדברים בעד עצמם: בשנת 2024 חלה ירידה של 10% בייצוג נשים בתפקידים בכירים בצה"ל, פער שכר של 35% בין נשים לגברים, ירידה של 20% בייצוג נשים בממשלה ואפס מנכ"ליות במשרדי ממשלה.
תיקון חברתי לא יקרה כשנשים יושבות בצד. אנחנו חלק מהפתרון של מדינת ישראל שצועדת לעתיד מאתגר. מפלגות צריכות לדעת: נשים לא ייתנו יד לחבורת גברים ששוב תחליט על גורלנו. זה הזמן של נשים להוביל, להשפיע.
מורן זר קצנשטיין, יו"ר תנועת בונות אלטרנטיבה
