יש דברים שלא מתרגלים אליהם. אישה מתכווצת מכל דלת הנטרקת ברוח. ילד קטן משפיל מבטים וחומק ממבט, תינוקת שלמדה ללכת על בהונות, רק לא לבכות. כיו"ר עמותת בת מלך, אני עדה מדי יום למציאות הקשה של נשים החיות תחת אלימות, בכל חלקי החברה. המספרים מזעזעים, מעט מדי נעשה נוכח ממדי התופעה והשתיקה החברתית קשה להבנה.
המאבק באלימות נגד נשים חייב לעמוד בראש סדר העדיפויות הלאומי. זה מחייב הקצאת משאבים למניעה, לחינוך ולטיפול, אך לא פחות מכך - שינוי תודעתי עמוק של כל הצדדים.
כיום, החברה הישראלית, השמרנית בבסיסה, נקרעת בין שתי תפיסות עולם מנוגדות בהתמודדות עם אלימות במשפחה. מצד אחד, גישה רדיקלית המבקשת לראות בכל תלונה של אישה אמת מוחלטת הדורשת תגובה חריפה כנגד בן זוגה; מצד שני, גישה שמקדשת את שלמות המשפחה גם במחיר של התעלמות מסבלן של נשים.
שתי הגישות מסוכנות באותה מידה: הרדיקלית, שהפכה כל סכסוך זוגי לאירוע אלימות, יצרה לעיתים אנטגוניזם שגרם למערכת המשפט ולאנשים להטיל ספק באמינותן של נשים נפגעות; השמרנית, בעיקר בחברות סגורות, המטילה ספק רב מדי באישה, מקשה עליה את הפרידה מבן זוג אלים ובכך מנציחה את מעגל האלימות.
הפתרון הוא לתת מקום לחשיבות התא המשפחתי, אבל לא על חשבון חייהן וביטחונן הפיזי והנפשי של הנשים וילדיהן, שאותם יש ללוות בבטחה אל מחוץ למעגל האלימות במשפחה.
יום האישה הבינלאומי הוא הזדמנות להזכיר: אין זו בחירה בין שלמות המשפחה לבין ביטחון האישה. חברה בריאה יודעת להגן על שניהם. זו המשימה שלנו בבת מלך, וזו צריכה להיות המשימה שלנו כחברה.
צילית יעקבסון, יו"ר "בת מלך", שפועלת למניעת אלימות במשפחה בחברה הדתית והחרדית
