ימים קשים עוברים על כולנו – עצב כבד על האובדן הבלתי נתפס, לצד שמחה עם שובם של החטופים, ודאגה עמוקה להבנה שהזמן הולך ואוזל: חייבים להחזיר את כולם.
7 באוקטובר סימן כישלון מהדהד, שמחירו היה אלפי קורבנות – אזרחים וחיילים, פצועים בגוף ובנפש. אך בתוך הכישלון הזה בלטה במיוחד ההתעלמות מקולן של הנשים. קצינות מודיעין שזעקו אזהרות, תצפיתניות שראו את האיום מתקרב שוב ושוב – כולן התריעו, אך קולן לא נשמע. רבות מהן נרצחו ונחטפו. כשחלקן שבו הביתה, הן עמדו זקופות וחזקות – עדות חיה לאומץ, לגבורה ולכאב.
גם עכשיו, כשמדינת ישראל נמצאת במלחמה, מתקבלות החלטות הרות גורל שמשפיעות על חיינו. אך שוב, הנשים כמעט שאינן שם. ייצוגנו בשולחן קבלת ההחלטות שואף לאפס – אין ולו מנכ"לית אחת במשרדי הממשלה. זה לא יכול להימשך. נשים חייבות לקחת חלק בהנהגת המדינה!
חוסר הייצוג לא נעצר בביטחון ובפוליטיקה – הוא נוכח גם בעולם הרפואה. במשך שנים, רוב המחקרים הקליניים והרכבי התרופות התבססו כמעט בלעדית על גברים. רק ב-1989 נחקק חוק שחייב לכלול נשים במחקרים, אך הפערים עדיין עצומים. נשים חוות פי שניים תופעות לוואי מתרופות שנוסו במינונים המותאמים לגברים. ההבדלים הביולוגיים בין המינים משפיעים על תחומים רפואיים רבים – מחלות לב, סוכרת, שבץ מוחי, סרטן, דיכאון וכאב כרוני. רפואה חייבת להיות מודעת למין ולמגדר. היא צריכה לזהות את ההבדלים ולהתאים את הטיפול בהתאם. מבחינתי, עולם הרפואה צריך ללמוד את כולו מחדש – עבור נשים.
במרכז הרפואי שמיר, יחד עם קרן רודרמן, אנו רואים בכך משימה קריטית, לצד האמונה בערך הייחודי שנשים מביאות למערכת הבריאות ובצורך לתת להן מקום מרכזי בקבלת החלטות ובהובלת צוותים רפואיים. כבר היום, צוותים רבים בבית החולים מונהגים על ידי נשים, אך אני מאמינה שעדיין יש צורך בייצוג נוסף. במקביל, אנו מובילים מחקרים חדשניים בתחום, תוך שימוש בביג דאטה, כדי לפתח רפואה מדויקת ושוויונית יותר – צעד הכרחי בדרך לעולם צודק ובריא יותר לכולנו.
ד"ר אסנת לבציון־קורח, מנכ"לית המרכז הרפואי שמיר, אסף הרופא
