נדחתה דרישתם של סבא וסבתא להגביל את מקום מגורי כלתם לאחר שבנם נפטר כתוצאה ממחלה קשה. השניים ביקשו כי כלתם לשעבר לא תוכל לעבור למקום מגורים מרוחק מהם מאחר שברצונם לשהות ליד נכדם הקטין, אולם נדחו. עם זאת ביהמ"ש קבע להם זמני שהות קבועים עם הנכד.
הבן בשנות ה-30 לחייו נפטר לאחר מאבק במחלה קשה והותיר אלמנה וילד ואת הוריו. לאחר פטירתו, שמרו הסבא והסבתא על קשר רציף עם הנכד, אך ב-2023 עברה האם ליישוב מרוחק יותר, מה שהוביל לסכסוך בין הצדדים. הסבא והסבתא ציינו כי הם חווים שיברון לב בשל הניסיון של האם להרחיק מהם את נכדם. מנגד טענה האם כי אין כוונה לנתק את הקטין מהסבים וכי לא הייתה יכולה להמשיך ולממן מגורים בעיר שבה גרה ומבירור שערכה עלה כי ביישוב אליו עברה תוכל לשכור דירה גדולה וראויה בכמחצית מדמי השכירות.
השופטת מורן ואלך-ניסן קבעה כי "הדרישה שהאם לא תוכל להתרחק מעל 25 ק"מ מדירת הסבים היא חריגה שאין מקום להיעתר לה".
עו"ד דלית יניב מסר, מומחית לדיני משפחה, שלא ייצגה בתיק מסבירה כי "פסק הדין מחזק את העובדה כי לסבים זכויות של ממש בכל הנוגע לזמני שהות רציפים וקבועים עם הנכדים לאחר מות בנם/בתם, גם אם ההורה האחר מתנגד לכך. עם זאת פסק הדין מדגיש, כי אין בכך כדי להקנות לסבים זכויות הוריות".
