השב"כ כשל במשימתו להגן על אזרחי ישראל, והוא מודה בכך בפה מלא. לכן רק טבעי שאמון הציבור בו ייפגע. ואכן, סקר עכשווי של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) מלמד על רמת אמון נמוכה יחסית של יהודים בישראל בצמרת השב"כ: מעט יותר ממחצית הציבור (52%) מדווח על רמת אמון נמוכה מאד או די נמוכה, ורק פחות ממחציתו (45%) רוחש לארגון אמון גבוה או די גבוה. אגב, להשלמת התמונה, נתונים אלו טובים מאלו שמקבל ראש הממשלה (68% אינם רוחשים לו אמון).
אבל – וזה העיקר – מתברר שרמת האמון בצמרת השב"כ תלויה בשיוך הפוליטי של הנסקרים: בקרב תומכי הימין 85% אינם נותנים אמון (51% רמת אמון נמוכה מאוד ו-34% רמת אמון די נמוכה) ואילו בקרב תומכי המרכז והשמאל רמת האמון גבוהה בהרבה. כך למשל, מעל שלושה רבעים מתומכי "המחנה הממלכתי" ו"יש עתיד" ומעל 80% מתומכי "הדמוקרטים" מביעים רמת אמון גבוהה או די גבוהה בארגון. המסקנה היא שההשפעה המכרעת על רמת האמון בצמרת השב"כ אינה נגזרת ממחדל 7 באוקטובר, אלא היא תולדה של המחלוקת הפוליטית בישראל. זהו מקרה מבחן שמלמד באופן חד על השתלטות מסוכנת של תפיסות אידיאולוגיות ופוליטיות בנוגע להערכת התפקוד של מערכות מקצועיות.
זליגת המחלוקת הפוליטית אל מידת האמון בצמרת השב"כ מסוכנת במיוחד לאור סמכויותיו ותפקידיו של הארגון. בצד אחריותו למניעת טרור מצד אויבים, עליו גם למנוע פגיעה במנגנון הרגיש של סדרי המשטר ומוסדותיו. לשם ביצוע תפקידיו הוא מחזיק כלים וסמכויות ייחודיים הכוללים יכולות איסוף מידע, האזנות סתר, חיפוש סמוי במחשבים, חקירות ועוד. אנחנו נותנים בידי השב"כ כוח רב, אך התנאי לשימוש בו הוא שיפעל באורח ממלכתי.
יש השואלים אם יש לשב"כ תפקיד במקרה של משבר חוקתי – כאשר, למשל, ראש הממשלה או הממשלה מסרבים לציית לפסק דין של בית המשפט. אני סבור שהתשובה לכך שלילית. אבל אין מחלוקת שלשב"כ יש סמכות לפעול נגד עבריינים אידיאולוגיים – החוטאים בעבירות המרדה, הסתה, פשעי שנאה וכדומה – במקרים שבהם מתעוררת סכנה "לקיומה של הדמוקרטיה". ההשלכות האפשריות לפגיעה בחופש הביטוי והמחאה, בתקשורת החופשית, בהתארגנות רעיונית וכדומה – ברורות.
המנעד הרחב של סמכויות השב"כ בתוך ישראל וכלפי ישראלים, והעמימות בפירושן, לצד הממשק של אזורי פעילותו עם המערכת האידיאולוגית והפוליטית וארסנל הכלים העוצמתי שעומד לרשותו מבהירים עד כמה קריטי שהארגון יישאר מחוץ למחלוקת הפוליטית. עובדה זו מחייבת, מצד אחד, את הארגון וראשיו להתרחק מאש המחלוקת הזהותית, ומצד שני, היא מחייבת את המערכת הפוליטית שלא לפעול לתיוג הארגון כ"לנו או לצרינו".
אפשר וצריך להטיל אחריות על השב"כ בגין מחדליו, אך אסור לפגוע באמון הציבור בממלכתיות של דרך תפקודו. השב"כ חייב לעמוד תחת פיקוח שיפוטי ופרלמנטרי, אך פשיטת עורו בשוק במסגרת מאבקים פוליטיים היא פתח אפשרי למאבק שליטה פוליטי על הארגון, לרעת כולנו. לשב"כ אין כל תפקיד או צד במחלוקת הישראלית על החזון והייעוד; הוא המופקד מטעם כולנו על ברית הגורל. רק אם נגן על אופיו הממלכתי הוא יוכל להגן על הממלכה.
ידידיה שטרן הוא נשיא המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) ופרופ' אמריטוס למשפטים באוניברסיטת בר-אילן
המסקנה הברורה מהסקר היא שההשפעה המכרעת על רמת האמון בצמרת השב"כ אינה נגזרת מהמחדל ערב טבח 7 באוקטובר, אלא היא תולדה של המחלוקת הפוליטית בישראל
