ר' הגיעה למקלט לנשים לפני כמה חודשים. היא לקחה את בנה הקטן ונמלטה מבעלה, שבמשך שנים היה מתעלל בה נפשית וגופנית. "באירועים קשים שהיו לי איתו הייתי אומרת לעצמי, 'אני יוצאת עכשיו וזהו, זה נגמר'. אבל בסוף נשארתי. הוא רדף אותי, לא הסכים להיפרד, ופחדתי מהמעשים שלו", היא מספרת.
כשהבינה ר' שגם בנה סובל מהמצב – היא אזרה אומץ ועזבה. "זה היה בערב שבועות", היא משחזרת, "החלטתי שאני לא עושה עם בעלי את החג, ופשוט יצאתי. הייתי לילה אחד במלון, ואז הגעתי לפה". לפני שיצאה פנתה למוקד 118 של הרווחה, אליו הגיעה כשביקשה הדרכה כיצד לעשות את הצעד הקשה: "חודש לפני שיצאתי מהבית חיפשתי איך להסביר לבעלי שאני עוזבת כך שהוא יבין ולא יפגע בי. באמת פחדתי. הנציגה במוקד הדריכה אותי לעשות את השיחה הזאת בחוץ, והסבירה שאם נחזור אחריה הביתה זה יהיה לי מסוכן.
"היא הציעה לי להוציא צו הרחקה או ללכת למקלט. זאת פעם ראשונה ששמעתי את המילה מקלט, ונבהלתי. זה נשמע מקום שכולא אותך. בגלל זה לקח לי עוד חודש, ואז כבר הגעתי למצב שלא אכלתי והייתי בדיכאון. יצרתי קשר עם אישה שהייתה במקלט במשך שמונה חודשים והיא אמרה לי, 'אם הייתי יכולה הייתי נשארת עוד'. וככה עזבתי הכל".
את הכתובת של המקלט קיבלנו רק בלילה קודם, והתבקשנו למחוק אותה מיד לאחר כן. מעבר לגדר המאובטחת נשמע צחוק ילדים. הנשים בפנים מנהלות את סדר היום כאילו היו בביתן הפרטי. חלקן מבשלות ארוחת צהריים, אחרות מעשנות סיגריה בפרלמנט הקבוע בחצר. ר' משתתפת במקלט בשיעורי נגינה, יוגה, אפייה ועוד. "גם הילד שלי נהנה, יש לו פה חברים. לפני שהגעתי לכאן הייתי מאוד פעילה, וחששתי מאוד להגיע למקום סגור ולא לעבוד. אבל הכל התפוגג", היא אומרת שעות ספורות לפני שתצא לראיון העבודה הראשון בחיים החדשים שלה, "רק עכשיו אני מבינה באיזו סכנה הייתי, וכמה טוב שבאתי לכאן. אני מכירה המון נשים שהבעלים שלהן מאיימים עליהן ולא באות למקלט. אני מבינה אותן, גם אני לא רציתי לפרק את המשפחה ולהתנתק מהחיים שלי. אבל זה הגיע לרמה שלא הייתי יכולה להישאר אפילו דקה".
לדבריה, "רק היום, בעקבות כל מה שאני מעבדת פה, אני מבינה שהוא היה אלים מההתחלה. הוא היה אובססיבי לאיפה אני, עם מי אני ומתי אני חוזרת, אבל חשבתי שזה מדאגה. אחרי שהילד נולד, ההתנהגות הפכה אלימה. הייתי הולכת על ביצים בבית שלי. היו המון דברים שהיה אסור לי לעשות. נניח, להגיד שקשה איתו ושאולי עדיף לי לעזוב. על דבר כזה הבית היה נהפך. הוא היה עושה סמים, וזה גרם לו להתפרצויות. אבל אחרי הקריז תמיד יש פיצויים, מתנות והתנהגות יפה. הוא היה מתנצל ומבטיח ללכת לטיפול. ואני הייתי אומרת שיהיה בסדר, אולי הוא ישתנה. אבל זה תמיד היה חוזר לאיומים ולמה יקרה לי אם אעזוב אותו. עכשיו, כשאצא עם מישהו חדש, הנורות האדומות יפעלו הרבה יותר מוקדם".
הטראומה הכפולה של הילדים
עו"ס צביה נבנצאל, מנהלת המקלט של נעמת שנמצא תחת פיקוח משרד הרווחה, מסבירה: "המקלט הוא בית זמני לנשים נפגעות אלימות שהבינו שהן לא יכולות לחיות בבית שלהן. זה מקום שמור אבל לא סגור, כלומר, כדי להיות כאן צריך לרצות. הטיפול והתהליך נמשכים בין חצי שנה לשנה. זאת לא מציאות נורמלית לחיות בה, במיוחד בזמן שהגבר הפוגע מסתובב חופשי. אבל הנשים מקבלות סל שירותים מאוד רחב, כולל קבוצות טיפוליות והדרכות הורים, כי אישה שנמצאת בקשר אלים לא פנויה לטפל בילדים".
סימונה מור, העובדת הסוציאלית של הילדים, מסבירה כי "הילדים שמגיעים לפה חוו טראומה כשהיו חשופים לאלימות בבית, ולפעמים גם נפגעו בעצמם, וטראומה נוספת כשעברו מהבית למקלט. הם מגיעים מדינמיקה של סוד בבית, שלא מדברים על מה שקורה בפנים. אז לוקח זמן לבנות את האמון מחדש בדרך אחרת שהם לא מכירים".
היא נותנת דוגמה לדרך לא שגרתית שעוזרת לה להבין את עולמם של הילדים: "בכניסה למשרד שלי יש תחפושות, וביניהן תחפושת של שוטר. יש ילדים שלובשים אותה כי מסמלת בעבורם כוח, היא מזכירה להם איך השוטר לקח את אבא באזיקים. או שהם בוחרים בתחפושת של הענק הירוק, כי כוח זה דבר חשוב בעולם שלהם".
הבקשות להגנה לא נענות
למרות המאמצים, ישנה עלייה במקרי אלימות נגד נשים – במיוחד מאז שפרצה המלחמה. "ב-9201*, קו הייעוץ של נעמת, ראינו עלייה של 30% בפניות", אומרת יהלי בן עמי ויטנברג, מנהלת היחידה לאישה ולמשפחה בנעמת, "קיבלנו סיפורי זוועה של אינוס, כליאה, סרסור והרעבת ילדים".
באוגוסט האחרון יצא תיקון לחוק האיזוק האלקטרוני, שמאפשר לאישה להישאר בסביבתה הטבעית ולהיות מוגנת. לדברי בן עמי ויטנברג, "הרעיון הוא שהגבר יהיה עם צמיד אלקטרוני ומכשיר טלפון, והאישה רק עם מכשיר, וברגע שהם יתקרבו אחד לשני זה יקפיץ את המערכות והגבר ייעצר. זאת בשורה גדולה, אבל לצערי, מאז שנכנס החוק רק חמש נשים קיבלו את צו ההגנה בפיקוח טכנולוגי. יש חוסר מודעות בקרב הנשים וחשש מהצורך בניטור שלהן, וחוסר מודעות גם בקרב השופטים ועורכי הדין". נציין כי ישנם קריטריונים לקבלת צו ההגנה, וכל מקרה נבחן לגופו.
"להכניס את הגבר האלים לכלא זה קשה", היא מוסיפה, "לכן התפקיד שלנו הוא לשמור שהאישה תהיה מוגנת. צו ההגנה בפיקוח טכנולוגי יכול להציל את חיי הגיבורות האלה".
סגנית-ניצב ענת יקיר בלום, ראש מדור נפגעי עבירה ומשטרה באגף לחקירות ולמודיעין, מסבירה: "כשאישה באה להתלונן במשטרה, יש עו"ס ושוטרת שפוגשות אותה ומעודדות את הבעל ללכת לטיפול. בחקירה הקצין מציע לאישה להוציא צו הגנה מבית משפט בהליך אזרחי, שיכול להיות גם בתנאים של פיקוח אלקטרוני (האזיקון, ל"א). גם בלי להגיש תלונה אפשר לעשות את זה. אם השופט מתרשם שיש מסוכנות, הבקשה עוברת לשב"ס שעושה הערכת מצב. המקלט הוא אמצעי דרקוני לאישה, ולכן האיזוק הוא הדבר הקרוב ביותר לביטחון מקסימלי, מלבד לכלוא את הגבר".
אלא שגם היא מודה שמתוך עשרות בקשות לפיקוח, הופעלו לבסוף "פחות מעשר". הסיבות לאי-הסכמה יכולות להיות סמיכות המגורים של בני הזוג, ואז המשטרה לא יכולה להתחייב שתגיע בזמן, או מקרים שבהם נקבע כי המסוכנות לא מספיקה. לעיתים, הנשים עצמן מחליטות לוותר.
אל תתלבטי, תתקשרי. 9201* - קו הייעוץ של נעמת, פעיל בימים א'-ה' בשעות 15:00-09:00.
