כמה ימי תהילה נוספים אחרי חנוכה, את מקומן של הסופגניות העסיסיות על המדפים מחליפות אוזני המן. ממש כמו הסופגניות, גם אוזני המן מגיעות במגוון מילויים, גדלים וטעמים, אבל בניגוד לסופגניות שהקשר בינן לבין חנוכה הוא רק העובדה שהן מטוגנות בטונות של שמן, לאוזני המן יש קשר ישיר למצב שלנו אז והיום.
מספרים על המן שהמומחיות שלו הייתה להוציא שם רע לאנשים. היה לו כישרון פנומנלי לקחת דברים טובים ולגרום להם להיראות רע. מתוקף תפקידו (ראש המשטרה החשאית של פרס) הוא ידע הכל על כולם, הוא ניזון מרכילות, דאג לטפח אותה והקשיב רק לדברים רעים. את מה שנרקח בין שתי אוזניו הוא הקפיד לפרסם. כמו כל נוכל מקצועי הוא תמיד השתדל להישאר צמוד לאמת; הוא גילה שמספיק רק להשמיט מילה או להוציא מההקשר, ומכאן והלאה הרשתות החברתיות בכיכר השוק כבר יעשו בשבילו את העבודה.
המן לא בחל בשום אמצעי, תעמולת הרשע שלו לא נפלה מזו של ממשיכיו לאורך ההיסטוריה. יום אחד היהודים יושבים כאורחי כבוד במשתה המלך - ולמחרת אותו מלך כבר חתום על תוכנית השמדה המונית. זה לא קורה בקלות, זה אירוע מתוכנן שהמן השקיע בו מחשבה וכסף רב. קמפיין זדוני שכולו חצאי אמיתות. המן התחיל בכך, אבל היו רבים שעזרו לו: מספיק רק "לשתף" בלי לבדוק ובלי לברר, והשמועה הופכת לכותרת ראשית.
למזלנו, היו לנו את אסתר ומרדכי שהצילו אותנו מעצמנו ומהמן, ואפשר ללמוד מהם המון על מה זו אהבת אמת, אומץ לב, אמונה ומסירות נפש. העובדה שהדבר הראשון שאנחנו פוגשים כל שנה בפורים זה את האוזניים של המן, מחייבת אותנו להתייחס לאחד המסרים המרכזיים בסיפור הזה של המגילה – שימו לב למה שנכנס לכם לאוזן. הנזק שמילים עלולות לחולל רלוונטי היום ממש כמו אז. "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד", נכתב במגילה: אנחנו עם שנועד להיות מאוחד, וכשאנחנו מתרחקים מהייעוד הזה מגיעות כל הצרות.
למילים יש כוח. ראינו את זה רגע לפני 7 באוקטובר, ולצערנו גם היום. כמה נזק יצרו המילים המפלגות והמשניאות. האמנו להן, והן החלישו ופרקו אותנו מבפנים. איפשרו לשונאים שלנו לחדור פנימה כדי להשמיד, להרוג ולאבד. כסף פרסי ממשיך להיות מושקע בבוטים מפיצי שמועות זדוניות: הזמנים מודרניים, אבל השיטות אותן שיטות.
המן נתלה על העץ, גופתו קבורה אי שם בפרס, ממשיכה להפיץ שנאה. אבל האוזניים שלו, עם המילוי המתוק בידינו, מזכירות לנו כל שנה בפורים שאנחנו יכולים לבחור אחרת. יש כל כך הרבה טוב שאפשר למלא בו את האוזניים: קולות הלוחמים האמיצים והפצועים הגיבורים, האמונה העוצמתית של החטופים והחסד האדיר של כל מי שאמר "הנני" בשנה וחצי האחרונות. הקולות האלו מרפאים, מחזקים, בונים, וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים.
“ישנו עם אחד מפוזר ומפורד”, נכתב במגילה: אנחנו עם שנועד להיות מאוחד, וכשאנחנו מתרחקים מהייעוד הזה מגיעות כל הצרות