קצת סמלי שרק משפט אחד בעברית יש בשיר שמייצג את ישראל באירוויזיון, וגם אותו צריך להקליט מחדש עקב טעות הגייה: אם השיר הישראלי הוא בלדה צרפתית שרובה בשפה האנגלית והיתר בשפת ברסנס וברל ולא מנור ושמר, למה שמישהו ישים לב איך צריך לשיר פסוק מהתנ"ך? הרי ממילא זה נשמע כמו מס, אז למה שלא יקבל את היחס ששמור לתשלום מסים: נכון שמוכרחים, אבל לא מוכרחים לאהוב את זה.
ייתכן שהבלוגרים וסוכנויות ההימורים צודקים, ו-New Day Will Rise ישתלב בגמר ואף יגיע שם להישג נאה, גם אם לא לזכייה. באקלים הפוליטי העכשווי באירופה כלפי ישראל זה בוודאי לא מובן מאליו. גם לא צריך להיסחף אחרי טענות פסבדו-פטריוטיות ומגה-פופוליסטיות, כאילו תחרות שירים קאמפית היא המקום להרביץ בו ציונות ואת מורשת אליעזר בן-יהודה. ובכל זאת, יובל רפאל התברכה בקול ובנוכחות שמאפשרים להרגיש את הפלא שנקרא מוזיקה באופן הכי ישיר וקרוב, והסיפור שלה (מהרקע המשפחתי, דרך שירותה הצבאי ועד הבריחה מהטבח בפסטיבל הנובה) הוא תמצית הישראליות במאה ה-21. כמה חבל שהשיר שנכתב עבורה לא רק שאינו ממצה את הפוטנציאל: אפילו עם המשפט היחיד שמסגיר את זהותה הצליחו לפשל.
