בשנה האחרונה היה עמנואל מקרון בעיצומה של התרסקות פוליטית, אחרי שביהירותו יזם בחירות לפרלמנט שהחלישו אותו. הוא תואר לעיתים כמי ששנוא בארצו הן על ידי הימין והן על ידי השמאל. עכשיו נשיא צרפת חוזר למרכז הבמה הגלובלית, והצרפתים מרוצים.
לאחר תקופת שפל בסקרים, עומד כעת הנשיא על 31% תמיכה, שבעה אחוזים יותר מהחודש שעבר. 45% מהנשאלים חושבים כי הוא "מגן על האינטרסים של צרפת". מקרון היה המנהיג האירופאי הראשון שנסע לפגוש את טראמפ בבית הלבן. פגישתו נרשמה באירופה כאחת שבה "עמד על שלו" מול הנשיא ולא היסס לתקן אותו, להתנגד לעמדתו הבדלנית בענייני אוקראינה, מבלי להידרדר לריב ולצעקות כפי שקרה מאוחר יותר לזלנסקי. טראמפ, כך נראה, רכש כבוד מסוים למקרון שהזמין אותו לפריז לפני כהונתו לפתיחתה מחדש של כנסיית נוטרדאם. מקרון מצליח להתבלט גם יחסית למנהיגים אחרים: ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר נקט בפגישתו גישה יותר מתרפסת (ובריטניה ממילא לא חברה באיחוד ולא יכולה להנהיג אותו), ואילו קנצלר גרמניה המסתמן פרידריך מרץ טרם הקים ממשלה ואינו מוכר כמוהו.
מקרון מיהר לכנס בפריז פסגה של מנהיגי אירופה ונאט"ו ואחריה של המדינות השכנות לרוסיה, אחרי הפגישה הקשה בין זלנסקי לטראמפ. הוא מרבה לשוחח עם אורסולה פון דר ליין, נציבת האיחוד ועם סטארמר, כדי להפגין עמדה משותפת בענייני אוקראינה. מקרון אמר כבר ב-2019 כי נאט"ו סובלת מ"מוות קליני" וקרא להשקיע בהגנה משותפת באירופה. כעת בצרפת אף נשקלת האפשרות להחזיר את שירות החובה הצבאי ו-61% תומכים ביוזמה. צרפת היא המעצמה הגרעינית היחידה באיחוד, ואוחזת ביכולת תגובה של צוללות.
בשבוע שעבר הציע מקרון "מטריה גרעינית" להגנת אירופה. גרמניה ופולין הגיבו בהתלהבות וכמה מארצות אירופה שוקלות כעת פיתוח נשק גרעיני והשקעה משותפת של 800 מיליארד יורו בחימוש וייצור כלי נשק ביבשת. ארצות סקנדינביה כבר הודיעו כי יפעלו להגנה משותפת. האירוניה היא שזו בדיוק הדרישה של הנשיא טראמפ כי ארצות אירופה ישקיעו 3% מהתמ"ג. "אם הם לא ישלמו לא נגן עליהם. אם ארה"ב הייתה בצרות והיינו מתקשרים לצרפת ולעוד כמה ארצות ואומרים 'יש לנו בעיה', אני לא בטוח שהם היו באים לעזור לנו", אמר טראמפ לפני ארבעה ימים. "היינו שם כשארה"ב קראה לנו לעזרה באפגניסטן", מיהר לענות לו מקרון.
נשיא רוסיה פוטין לא אהב את נאומו של מקרון על "המטרייה הגרעינית", והשווה את נשיא צרפת לנפוליאון, כשהוא רומז לכישלונו של האחרון לכבוש את רוסיה ב-1812. מקרון השיב לו כי "הכוח הקולוניאליסטי היחיד שמנסה לשכתב כרגע את ההיסטוריה הוא רוסיה".
בהתחשב במשברים הפנימיים מהם סובלת גרמניה, מקרון מצטייר שוב כמנהיג אירופה, תפקיד המעלה את הפופולריות שלו הרבה יותר מההתכתשויות הפנימיות בפוליטיקה הצרפתית.
