שיאי עולם, שיאי מדינות והישגים יוצא דופן, היו ויהיו תמיד לחם העניין והסקרנות של ענפי הספורט – במיוחד במקצועות המדידים בידי השעון – אתלטיקה ושחייה. אף אחד בתבל לא עשה את זה קודם. אבל בשנים האחרונות, אנחנו יותר ויותר מגלים סוג אחר של שיאים שתופס את הכותרות וטוען את המשחקים והתחרויות בהתלהבות. רבים מתרעמים על ריבוי ההישגים הזוכים להבלטה, וטוענים כי מרוב "שיאי משנה" כל החשיבות של השיאים "האמיתיים" נשחקת ולאוהדים נמאס כבר מדיבור אינסופי על מספרים, אבל אחרים נהנים מהנתונים הנפלאים הללו.
קחו, למשל, דוגמה מקרית – השלל של ניקולה יוקיץ' מדנבר מול פיניקס: 31 נקודות, 22 אסיסטים ו-21 ריבאונדים. זה מעולם לא קרה ב-NBA, וההישג מחזק את העובדה שהענק הסרבי מחזיק במכלול היכולות המרשים בעולם. אולי זה לא שיא עולמי, אבל לא חשוב לדבר על המספרים המדהימים שנותנים עוד עומק למה שראינו?
פייטון פריצ'ארד ודרק ווייט מבוסטון צלפו בלי הכרה מול דני אבדיה ופורטלנד, והפכו לשני הראשונים בתולדות הסלטיקס שקולעים באותו ערב יותר מ-40 נקודות כל אחד, שלא לדבר על שיא ה-NBA שקבעו לצמד הראשון שבו כל אחד מהשחקנים מדייק בתשע שלשות ומעלה. אבדיה עצמו סיפק שואו מטורף מול גולדן סטייט עם מספרים שרק שלושה שחקנים בהיסטוריה של הבלייזרס קבעו לפניו. המבקרים יגידו שמדובר בהמצאה מיותרת של סטטיסטיקאים המעמיסה על המחשבה, ושמספיק לדבר על שיא 100 הנקודות ההיסטורי של ווילט צ'מברליין, או השיא של מייקל ג'ורדן לממוצע הקריירה הגבוה ביותר, 30.12 נקודות. אותי מרתק גם לשמוע שהוא שיאן ה-NBA בחסימות עבור גארד.
השיאים האלה הם תוספת חשובה, שיכולה גם להוסיף רובד לדיונים בנוגע למקומם של ספורטאים שונים בהיסטוריה. ההישגים הכביכול שוליים האלה מכריעים בשאלת הטוב ביותר בכל אספקט. מבחינתי, רק שימשיכו כמה שיותר עם הסטטיסטיקות האלה, אלו שמוסיפות צבע לספורט.
