שורשי העדליאדע הססגונית נטועים בתל-אביב הקטנה. התהלוכה הראשונה התקיימה ב-1912 ובשנות ה-20 וה-30 הפכה למסורת. לאחר הקמת המדינה התהלוכות התקיימו בערים שונות ברחבי הארץ.
בשנות ה-20 החל ברוך אגדתי, מאבות המחול והקולנוע הארץ ישראלי, לערוך בת"א נשפי פורים המוניים. בשנת 1926 נערכה לראשונה תחרות יופי בנשף שבה הוכתרה המלכה אסתר. אגדתי ניסה לחבר בין המסורת היהודית לתחרות היופי, אך ספג ביקורת נוקבת על אימוץ מסורת נוכרית.
חגיגות פורים בשנים 1926 עד 1931 כללו גם בחירתה של המלכה אסתר העברייה, שזכתה להוביל את התהלוכה חובשת את כתר המלכה אסתר, יצירת אמנות שעוצבה ע"י האמן חיים ישראל. כתר עשוי מחוטי כסף משולבים באבני חן, שהפך לאחד מסמלי החגיגות. ראש העירייה של ת"א דאז, מאיר דיזנגוף, רכב על סוס בראש הצועדים והעניק את הכתר למלכה הנבחרת בטקס רב-רושם. בין הזוכות בתואר הייתה ריקטה שלוש, בתו של אברהם חיים שלוש, ממייסדי תל-אביב.
מלכות היופי של התקופה הפכו לאייקונים עירוניים ולאורך השנים כתר המלכה אסתר עבר מאחת לשנייה, עד שבשלב מסוים נעלם ונשכח. שנים מאוחר יותר נמצא הכתר, כאשר אלמוני ניגש למוזיאון לתולדות ת"א והציע למכור אותו תמורת כמה עשרות אלפי שקלים. המוזיאון, שלא היה יכול להרשות לעצמו את הסכום, פנה למשפחת שלוש וזו תרמה את הכסף כדי להנציח את זכרה של ריקטה, שנפטרה בגיל צעיר. לאחר תהליך שימור קפדני, כתר המלכה אסתר מוצג כיום במוזיאון העיר תל-אביב-יפו, אחד מחמשת בתי התרבות בכיכר ביאליק.
כתר המלכה אסתר מוצג לצד אוכפו של מאיר דיזנגוף, כחלק מתערוכת הקבע ההיסטורית של המוזיאון. הכתר מספר את סיפורה של תל-אביב הקטנה ואת מסורת החגיגות שהפכו לסמל לאומי.
