מאי סייג, נופר סויסה ואלה קנבסקי יכלו, לו רצו, להריץ ערבי סטנד-אפ שלמים רק על המשפחה הפרטית שלהן, כשגם החומרים הקשים יגרמו לכם לצחוק או לקחת ללב את מה שעבר עליהן. אבל מתברר שיש להן עוד כמה דברים להתחשבן איתם.
"הסיפור של ההורים שלי זה כמו הסיפור של רומיאו ויוליה - רק בלי אהבה, ועם שתי משפחות ששונאות האחת את השנייה", זונחת סייג (24) לשנייה את האווירה המחויכת. "לא היו מכות בין ההורים שלי, אבל היו אלימות כלכלית ומילולית. מעולם לא ידעתי בית שקט. תמיד היו בו רעידות אדמה. מגיל מאוד צעיר הייתי בורחת לסבא וסבתא שלי. עד היום אני שונאת מוצ"שים, כי הייתי צריכה לחזור במוצ"ש הביתה ושנאתי את התחושה של לחזור הביתה".
1 צפייה בגלריה
("אנחנו קודם כל יורדות על עצמנו". מימין: אלה קנבסקי, נופר סויסה ומאי סייג | צילום: אביגיל עוזי)
מה התרופה נגד זה?
"הסטנד-אפ בשבילי הוא הבריחה של הילדה הקטנה שלא רוצה לחזור הביתה בגלל מה שעבר עליה. כשעליתי לבמה הכל נשכח. זה כמו לקחת כדור. ההורים שלי התגרשו והקשר עם אבא שלי נותק. עכשיו אני גרה עם אמא שלי וסבתא דרורה המתוקה".
לא קל לחלוק את החיים האישיים שלך על הבמה כשהמטרה היא להצחיק.
"אם אני מדברת על משהו מאוד רגיש ולא צוחקים זה יכול לרסק אותי, כי אני שמה את החיים שלי על הבמה. שחר חסון אמר לי אתמול שסטנדאפיסט אמיתי לוקח טרגדיה והופך אותה לחוש הומור. אני מצחיקה עם הטרגדיה האישית שלי את הקהל".
אבא שלך היה בהופעות שלך?
"כשהייתה לי הופעה לקראת גיוס, הוא הזמין את עצמו. צחקתי שם על אמא שלו. השתמשתי במילה שעדיף שלא אגיד אותה עכשיו, והוא סופר נפגע וכעס עליי. אמרתי לו בכעס, 'אבא, זאת ההתמודדות שלי עם המצב'. על הבמה אני מוציאה את הכעסים".
קנבסקי: "גם סבתא שלי גידלה אותי. אנחנו רוסים, אז היא גרה אצלנו".
אבא של נופר סויסה (30), קבלן עפר במקצועו, לא רצה שבתו תהיה סטנדאפיסטית. "הוא אמר לי, 'את לא בדיחה של אנשים'", היא מספרת. "הייתי הולכת להופיע בבמות פתוחות ואז חוזרת הביתה, והוא היה מחכה לי בחדר המדרגות".
חששת?
"לא", היא מחייכת, "אמא שלי עצרה אותו. רק כשהם היו הולכים לישון הייתי נכנסת הביתה, ולמחרת העניינים היו נרגעים. אמא שלי הייתה בהופעות פתוחות שלי, והיא זאת שחיממה אותו. היא אמרה לו, 'ראיתי את הילדה. היא מדברת שטויות'. היא הייתה אומרת לי, 'כל החיים למדת משחק, אבל את לא גלית גוטמן, סוכן ראה אותה, לקח אותה ועשה ממנה כוכבת'. מבחינת אבא שלי הבת שלו היא לא בדיחה, אבל זכותי להביע את עצמי. אחרת בשביל מה אני קיימת? לפני שנה הוא בא בפעם הראשונה להופעה שלי, ואחרי ההופעה ההורים שלי צעקו בהתלהבות, 'נופר! נופר!'".
באמת דיברת שטויות?
"היום אני מבינה את אמא שלי. כשהיא באה לראות אותי מופיעה בבמות הפתוחות, שם כל הסטנדאפיסטים מופיעים, דיברתי פשוט דיזסטר. היום זה לא יקרה. עד היום אני אומרת, תודה לאלוהים שנתנו לי את ההזדמנות למרות השטויות שדיברתי".
איזה שטויות?
"שלא תדע מה אמרתי באחת ההופעות. אמא שלי כמעט התעלפה. לא לכל הסטנדאפיסטים שמתחילים להופיע היה מישהו שירגיע אותם. את אמא שלי דורון, הסוכן שלי, הרגיע. הוא אמר לה שאנחנו בתהליך. היום ההורים שלי מעריצים אותי. מבחינתם אני הבת המוצלחת במשפחה. אני שמחה שעמדתי על שלי ולא ויתרתי. הסטנד-אפ הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים".
אמא פוליאמורית
מי שעזר לסויסה להמריא היה דורון פרידמן, הסוכן שלה ושל סייג, שראה אותה מופיעה כשסיימה ללמוד משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין. "דורון התקשר להורים שלי ואמר, 'תקשיבו, עכשיו היא תחת חסותי. אל תתערבו'".
כשאלה קנבסקי (34), בת להורים ילידי רוסיה, הייתה בת 13, הוריה התגרשו ואביה חזר לרוסיה למשך עשרים שנה. "מכיתה ז' עד כיתה ט' עברתי מלא בתי ספר", היא מספרת. "בהמשך גרנו במודיעין, עם אמא שלי ובן הזוג שלה. אחר כך היא נהייתה פוליאמורית. אני צוחקת עליה מלא בסטנד-אפ. אומרת, 'אמא שלי מדרובה. היא נהייתה היפית'".
היא יודעת שאת צוחקת שהיא פוליאמורית?
"כן, היא מאוד אוהבת לבוא להופעות שלי. רוב הבדיחות עליה, מכיוון שהיא מספקת לנו המון סחורה. סיפרתי גם שהיא מתפלפת (גנובה) על עוגיות חשיש. באחת ההופעות הייתה מישהי שהכירה אותה מאוד, ואמא שלי אמרה לאנשים, 'אלה לא החיים האמיתיים שלה, זה סטנד-אפ'. נו, שיהיה".
סייג: "אם הייתי אמא שלי, היה כואב לי שהבת שלי צוחקת עליי. מצד שני אי-אפשר לדבר רק על עצמנו".
סויסה: "אנחנו קודם כל יורדות על עצמנו. אי-אפשר לעשות סטנד-אפ בלי לצחוק על עצמך. אבא שלי קבלן עפר. יש לו משאיות. העליתי סרטון ואמרתי בו שעל המשאית כתוב 'מעפר באת ואל עפר תשוב'. זה היה כדי להפחיד בחורים שמנסים להתחיל איתי. הוא כעס ודרש שלא אפרסם אותו. הסרטון הגיע למיליון צפיות, וכל החברים שלו שלחו לו הודעות. פתאום הוא נהיה מבסוט. בזכות הבדיחות שצחקתי עליו, הוא התקרב אליי".
אתן צוחקות הרבה על עצמכן?
"צחקתי באחד הסרטונים על האף שלי, ומישהו בהופעה אמר לי, 'את חייבת דחוף ניתוח אף'. נפגעתי לשנייה, ואז אמרתי לו, 'בטח האף שלי יותר גדול מהבולבול שלך'".
"רוצים לשמוע את השיר שכתבו עליי בבית הספר כשהייתי בת 14 ועשו עליי חרם?" אומרת סויסה. "כל הילדים צחקו והשפילו אותי. שנה כמעט לא הלכתי לבית הספר. הם שרו שיש לי תחת גדול וציצי קטן. הייתי בהלם כששמעתי את זה. לא היה אדם יותר מושפל ממני בעולם. זה דפק לי את התיכון".
קנבסקי: "אני מרגישה שאחרי החרמות משהו בך מאוד מתחשל".
סויסה: "היום אני מבינה שזה מקנאה, שהייתי אדם מלא אנרגיה ורצו לכבות אותי. בגלל זה תמיד היה לי אישיו עם התחת. פעם, כשמישהו מהקהל צעק לי 'יש לך תחת גדול', אמרתי לו, 'זה לא תחת, זה אגן, ורק תדע שאגן הים התיכון הוא סמל לפוריות'. יש לי תחת הכי סקסי בעולם, וכל הזמן הייתי בטוחה שיש לי תחת מכוער. אם הייתי יוצאת עם מישהו לדייט, השתדלתי שלא יראה אותו. היום אני מתגאה בו. דורון תמיד אומר לי, 'אסור לך להיפגע ממה שקהל אומר. הקהל לא שולט בך - את שולטת בהם'".
סייג, שהייתה הסטנדאפיסטית הראשונה בצה"ל, עובדת עכשיו ב'כאן דיגיטל' ככותבת וכמגישה, ועובדת על סדרה משלה. קנבסקי למדה משחק בסטודיו הירושלמי של ניסן נתיב וחלמה בכלל להיות שחקנית, עד שגנזה את החלום.
מתי החלטתן להיות סטנדאפיסטיות?
סייג: "אני עושה סטנד-אפ מכיתה ד'. הייתי רואה את 'צחוק מהעבודה' בטלוויזיה, מעתיקה את הבדיחות של אורי חזקיה ומציגה אותן. התחלתי להופיע בגיל 17 בבמות פתוחות. ילדה בת 17 שנוסעת עם סבתא שלה להופעות. לא התקבלתי לשום מקום שרציתי להתקבל אליו, לא לתיאטרון צה"ל, לא ללהקה צבאית, עד שהפכתי להיות הסטנדאפיסטית הראשונה בצה"ל. יש משהו קצת דחוי בלהיות סטנדאפיסט. אתה לבד על הבמה. לא כמו שחקנית בתיאטרון. אני קובעת מה יהיה, לטוב ולרע. את סוחבת לבד את הכישלון שלך ואת ההצלחה שלך. חושבים שאנחנו רק מצחיקות, אבל הסטנד-אפ מלא בדידות".
עד כדי כך?
סייג: "הייתי ילדה מאוד שקטה ולא ממש מקובלת שאהבה לכתוב שירים, אף אחד לא הבין אותי. עד היום יש בי את המקום הסגור הזה שמחפש להיפתח".
קנבסקי: "כשעברתי מירושלים לתל-אביב הייתי כמו עכבר כפר קטן שנחשף לקצב המטורף של העיר הזאת. לפני שש שנים התחלתי לעשות סטנד-אפ. לצאת מירושלים בתור שחקנית זה שוק. היו לי כמה הצגות פרינג' מסריחות שלא אהבתי לעשות, ותמיד ידעתי שאני נורא רוצה להצחיק".
סויסה: "אני לא מרגישה בדידות כי יש לי את דורון. הוא בא איתי להופעות ומלווה אותי. יש לנו קשר מיוחד, וגם שחר חסון עוזר לי. הייתי בזוגיות שגמרה אותי. הבן אדם רצה שכל הזמן אהיה איתו, וגם לא אהב את הסטנד-אפ".
סייג: "בזוגיות טובה צריך לתמוך זה בזה. הסטנד-אפ גרם לי להתרחק מזוגיות. אני צריכה לזה המון זמן, אנרגיה והשקעה, ובן אדם שיבין אותי".
איזה סטנדאפיסטים אתן מעריצות?
סויסה: "את שחר חסון. הוא מייעץ לי ועוזר לי לכתוב, וזה משהו שהוא לא עשה לאף סטנדאפיסט אחר בתחום. הסטנדאפיסטים אומרים לי שאני שחר חסון בבת. אחרים אומרים שאני כל הסטנדאפיסטים ביחד".
קנבסקי: "אני מאוד אוהבת את שחר. בתור ילדה הערצתי את עדי אשכנזי. היא הייתה מודל – היו לה תלתלים והיא הופיעה בטלוויזיה. זה אולי נשמע לך מפגר, תלתלים, אבל מבחינתי זה היה וואו".
בלי בדיחות 7 באוקטובר
אפילו המלחמה כמעט שלא מנעה מהן להמשיך ולהופיע. חודש אחרי 7 באוקטובר הן חזרו להופיע, הרבה לפני חיילים. "אני לא אדבר בהופעות על 7 באוקטובר", אומרת סויסה. "דורון אמר לי, 'כשאת מופיעה את צריכה לנתק את הקהל ממה שקורה בחוץ, להכניס אותם לעולם שלך, לצחוקים שלך'. הם לא צריכים בדיחות של 7 באוקטובר".
סייג: "בצבא עבדתי בתור מדריכת אב"כ, אבל תמיד עשיתי גם סטנד-אפ. העלו אותי פעם למשפט אחרי שהופעתי בקורונה כשהייתי בבידוד. היה בזה משהו מאוד יפה. בזמן המלחמה אנשים צריכים גם לצחוק, לא רק לבכות. צחוק מרפא".
קנבסקי: "אני רוצה לשמח. יש להם מספיק סיבות לבכות. יש כאלה שאוהבים לדבר על פוליטיקה, אני לא. אני טובה יותר בדברים אחרים. נורא הזדהיתי עם שחר חסון; הוא סיפר שהוא חטף ומדבר על זה, אז אם הוא חטף כפכף וחגורות - וגם אני חטפתי, אני כמוהו".
על מה אתן חולמות?
סויסה: "החלום הכי גדול שלי הוא למלא כל במה בארץ. לדעתי זה גם יקרה".
סייג: "אני רוצה שהסדרה שאני עושה תעלה ולהגשים את עצמי בכל המדיומים. יש לי שליחות בעולם הזה, לעורר השראה בזכות הסטנד-אפ".
קנבסקי: "אני רוצה לשחק כמה שיותר, גם בסרטים, להופיע ב'ארץ נהדרת' שהיא תוכנית שאני מאוד אוהבת, וגם להופיע בתוכנית משלי בבית ציוני אמריקה". •
מאי סייג: "הסטנד-אפ בשבילי הוא הבריחה של הילדה הקטנה שלא רוצה לחזור הביתה מכל מה שעבר עליה. כשעליתי לבמה הכל נשכח. זה כמו לקחת כדור"
