חברי דרים ת'יאטר, הרכב הפרוג-מטאל שהתגבש לפני כארבעים שנה בבוסטון, מעולם לא התיישבו יחד כדי לכתוב סתם שירים. הם יצרו אפוסים ארוכים, והם עשו זאת גם כשנאלצו להיאבק בחברת התקליטים שלהם כדי לממשם. מעברים מורכבים? ריפים מהירים וסולואים וירטואוזיים? חטיבת קצב אגרסיבית? יצירות באורך רבע שעה ואפילו עשרים דקות? התשובות לאלו הן: כן, כן, כן ולמה לא בעצם.
לקח להם - ובלהם הכוונה לסולן ג'יימס לאברי, לגיטריסט ג'ון פטרוצ'י, לבסיסט ג'ון מיונג, לג'ורדן רודס הקלידן היהודי ולמייק פורטנוי המתופף האדיר (והיהודי) – כמה שנים עד שגיבשו את תעודת הזהות המוזיקלית שלהם. בדרך היו קצת חילופי גברי ואלבומים שהתקשו לעמוד בציפיות הקהל והמבקרים, אבל עכשיו, עם האלבום החדש Parasomnia, וכשהיא שוב בהרכבה הקלאסי, תיאטרון החלומות חזר, והכי בגדול שאפשר. חבל רק שבגלל המלחמה, הלהקה שביקרה בעבר מספר פעמים בארץ ובהצלחה, לא תוכל לפנק את הקהל המאוד מסור שלה כאן במופע נוסף בקרוב.
הקול האדיר של לאברי נשמע כאן לראשונה רק כעבור כעשר דקות, עמוק לתוך השיר השני, Night Terror. כאמור, ההגדרה "שיר" קצת מצמצמת את מה שחבורת המוזיקאים הסופר-מיומנת הזו עושה במהלך קרוב לעשר הדקות האלו. אחריו מגיע קטע מרשים נוסף, וארוך גם הוא - A Broken Man . הוא מתחיל עם ריפים כבדים של מטאל, נפתח בהדרגה עם הקלידים העשירים, מעברי תופים מהירים ומהלכים הרמוניים שמזכירים אלבומי פרוג גדולים מהסבנטיז. גם הרצועה הבאה - Dead Asleep, שאותה כתב פטרוצ'י, היא עוד במה להצגת יכולות הנגינה הגבוהות שלו ושל חבריו. רגע שיא נוסף, שגם אותו חיבר פטרוצ'י, מגיע בדמות היצירה החותמת - The Shadow Man Incident הנמשכת לאורך 19 וחצי דקות נטולות רבב.
כצפוי מאלבום ששמו לקוח מהפרעות בשינה, שמונת הקטעים של דרים ת'יאטר כאן הנפרשים לאורך 71 דקות - לא בדיוק מניחות למאזין (או לשכניו). אבל בווליום הנכון מגלים שזוהי יצירה מרשימה, ובעיקר תצוגת תכלית נהדרת של להקה שממשיכה לרתק את הקהל שלה גם אחרי 40 שנה.
