לאיפה שלא נדדתי בארגנטינה, במהלך אליפות העולם שנערכה בקטאר – אפילו ברוסאריו, עיר הולדתו של לאו מסי – נדדה איתי שאלה-תחינה-משאלה אחת: "אם רק דייגו היה יכול לראות".
מהקברן שלוקח איתו כל ערב את המצבה של מראדונה ונועל אותה בכספת כדי שלא תיגנב, הירקן, המוכרת במאפייה, סוחר הצמידים במדרחוב, מכתובות הגרפיטי עם פניו מלאות המבע שנמצאות בכל פינה בבירה, הילדים שהתרוצצו עם החולצות עם השם והמספר שלו במגרשי הכדורגל בשכונת לה בוקה.
4 צפייה בגלריה
(אוהד מתייחד עם גביע העולם ושלט של האליל מחוץ לבית המשפט. החיפוש אחר אשמים | צילום: Luis ROBAYO / AFP)
"אם רק דייגו היה יכול לראות" את מסי מוביל לאליפות עולם שלישית, הראשונה מאז זו של דייגו ב-1986. למרות הריצה הפנטסטית לתואר, הארגנטינאים לא שכחו לרגע את הגיבור הספורטיבי והעממי שלהם.
אבל מראדונה כבר לא יכל לראות. במהלך 2020, לאחר התמכרויות לסמים ובעיות השמנה, מכוני גמילה והתקפי לב, צהבת והשפעות אלכוהול, מראדונה לקה בדום לב ונפטר ב-25 בנובמבר בגיל 60. חצי שנה לאחר מותו החליטה התביעה להגיש כתב אישום נגד שבעה אנשים מהצוות הרפואי שטיפל בו לפני מותו, חלקם תחת אשמת רצח.
השבוע התחיל המשפט. "דייגו מת, אבל הוא צועק שנעשה לו צדק", צעקה כתובת אחת על קיר שמקיף פארק בבואנוס-איירס. גולש הגיב על התמונה שהועלתה לאינסטגרם: "זה נכון, רק שדייגו אף פעם לא מת ולא ימות".
קדוש במולדתו
הדיון מתקיים בסן איסידרו, 25 קילומטר מבואנוס-איירס. מקום שקט, עם וילות מטופחות, מסלולי רכיבה לסוסים, קתדרלות ניאו-גותיות. החל מיום שלישי בעשר בבוקר, המקום הפך את פניו, אלפי אוהדים הגיעו לבית המשפט עם חולצות וצעיפים, שירה וריקודים. "זה המשפט הכי חשוב בהיסטוריה של ארגנטינה", אמר גבר כבן 40 לכתבת הטלוויזיה האמריקאית ההמומה. "היו פה משפטים נגד הדיקטטורה שהרגה אזרחים והפרה זכויות אדם", הקשתה הכתבת, והגבר השיב לה: "אבל פה הרגו את אלוהים".
מראדונה הוא קדוש במולדתו. האליפויות עם בוקה ונאפולי, התחושה שתמיד היה לטובת החלש, תדמית הפועל שלא מפחד מכלום, האליפות ב-1986, הניצחון על אנגליה עם שער החיים באותו טורניר, רק כמה שנים ספורות לאחר המלחמה הארורה באיי פוקלנד. וגם ההתמכרויות, החולשות, הבגידות, המשברים, הלהישאר בן אדם גם אחרי שכבשת את ראש ההר. דור שלם שכח מהיום-יום שלו החל מיום שלישי והגיע כדי להבטיח שהצדק לקדוש שלהם ייראה ויישמע. זה המעט שהם יכולים להחזיר לו.
כשמראדונה מת, הרבה טרם זמנו, אבל בדיוק כפי שהתאים לתסריט וסגנון חייו, ארגנטינה כולה התכסתה באבל. נערכה הלוויה המונית למרות הקורונה, המשטרה נאלצה לפזר את האבלים ולהזיז את הגופה. המשפט הזה יכול להיות דרכו האחרונה.
או שלא. זה דייגו מראדונה, כלום אי-אפשר לחזות פה באופן רציונלי. לאף ארגנטינאי שמגיע לבית המשפט לא אכפת מהתיק הרפואי. הם רוצים לראות מישהו אשם. רק כדי שיוקל להם שדייגו שלהם לא מת מוות טבעי.
במקום לשהות בבית חולים או קליניקה פרטית עם משפחתו, הוא היה בווילה שכורה, עם צוות מפוקפק של רופאים, אחיות, פסיכולוגים ופסיכיאטרים, שבעה מהם התייצבו למשפט השבוע על כך שלא נתנו למראדונה את הטיפול הראוי וההכרחי.
חלק מהם מואשמים בהריגה ברשלנות, אחרים בהאשמה חמורה יותר של גרימת מוות בכוונה. אם יורשעו, הם צפויים לקבל עונשים של שמונה עד 25 שנות מאסר. "עדיף להם שיקבלו עונש מאסר ארוך ככל האפשר, זה יהיה הרבה יותר בטוח מאשר לחיות בציבור עבורם", כתב אוהד ב-X.
מראדונה חי את ימיו האחרונים ומת בחדר צנוע בגודל 15 מטר רבוע. בלי מקלחת ועם שירותים שמתאימים לקמפינג. לא היה ציוד רפואי הכרחי. לפי התביעה לא היה בחדר אפילו כפתור מצוקה. מראדונה, גיבור ארגנטינה, הוזנח ככל הנראה למותו.
במקום לתת לו אהבה וחמלה, חיבוק, הצוות מסביבו קרא לו בשמות כמו "הגמד" או "השמן". במקום תרופות הם דחפו לו אלכוהול ומריחואנה (כך עולה מהודעות קוליות ומסרונים ביניהם לאחר המוות). "רציתי לבקר, אבל הם מעולם לא איפשרו ביקורים", העידה בתו דאלמה במשטרה.
משך המשפט מוערך בחמישה חודשים, שבהם ייבחן אם הצוות התרשל ואם עשה זאת בכוונה כדי להשאיר את מראדונה במצבו ולהשיג גישה לנכסים שלו, אבל הציפיות הן שזה ייקח הרבה יותר: כבר עכשיו רשומים 200 עדים, ולפי התביעה, כל התיק הרפואי העבה של מראדונה מ-20 השנים האחרונות ייבדק.
משפחתו של מראדונה בטוחה שהוא נרצח, ההגנה טוענת שאין שום ראיות שיכולות לגבות טענה כזו. שבעת החשודים ועורכי הדין שלהם לא יתמהמהו לפני שימרחו את מראדונה בזפת ובנוצות ויביישו אותו. הם מבינים מה מצפה להם עם אות קין של "רוצחיו של דייגו מראדונה".
בין לבין, במרכז בואנוס-איירס נבנה כעת מאוזוליאום בשם "אתר הזיכרון M10", שבו אמורה להגיע הגופה של מראדונה למנוחה סופית. "אפילו כשאמות, אני לא אמצא שקט", אמר פעם מראדונה ולא ידע עד כמה צדק.
ואיש לא ניגש
תיק מספר 5628 בבית המשפט הפלילי. חדר מספר שבע. הרכב של שלושה שופטים. מאות מחוץ לאולם עם פוסטרים המבקשים צדק למוות של אלוהים. חלקם תוקפים מילולית את החשודים. הסטנוגרמה פשוטה, נקראת כלאחר יד: שטף דם ב-3 בנובמבר, השתחרר מבית החולים בניגוד לעצות הרופאים ב-11 בנובמבר, מת ב-12.30 בצהריים שבועיים לאחר מכן. הסיבה: שטף דם בריאה בשל אי-ספיקת לב. מצבו התחיל להידרדר כ-12 שעות לפני מותו. איש לא ניגש לבדוק אותו.
בין החשודים נמצאים ליאופולדו לוקה, הרופא של מראדונה ומי שביצע בו ניתוח מוח בנובמבר 2020, שמואשם כי הזניח אותו, ולא מסר מידע מהימן למשפחתו על מצבו; הפסיכיאטרית אגוסטינה קוסאשוב, אותה צירף לוקה לצוות הרפואי שישה חודשים לפני כן, המואשמת כי הזניחה את הכוכב ולא נתנה לו תרופות מתאימות; הפסיכולוג קרלוס דיאס, האח ריקרדו קלדרון ואחרים. האחות ג'יסלה מדריד תעלה למשפט נפרד בפני חבר מושבעים.
אחד משני התובעים, פטריציו פרארי, התחיל בהצהרה כי "מראדונה, משפחתו והעם הארגנטינאי זכאים לצדק". כשרצה להדגים את הרשלנות, הוא הציג לשופט תמונה של מראדונה על ערש דווי, בטנו מנופחת. התמונה גרמה לשתי בנותיו לפרוץ בבכי.
"לא באנו כדי להשיג נקמה", אמרה בתו דאלמה, "באנו להשיג את האמת". לפי התביעה, "מישהו רצח את מראדונה. מישהו הקים צוות רפואי והוציא אותו להורג לאט ובאכזריות". זהו משפט החיים של ארגנטינה, כפי שטוענים אוהדיו של מראדונה: מי ואיך הצליחו להרוג את האלמותי, הנצחי.
