1. בימי ההכרעה לקראת האישור הסופי של תקציב 2025, בקשות לתוספות תקציב לעניינים חשובים באמת, נענו בשלילה. "אין לזה כסף", הוסבר בתקיפות לחברי כנסת ולנציגי ארגונים ועמותות חברתיות. הם יצאו מאוכזבים. ברור ש"אין כסף" להכנסת תרופות מצילות חיים לסל התרופות, לבנייה והרחבה של הוסטלים לנערות בסיכון, לגשר להולכי רגל מעל פסי רכבת, להרחבת תוכנית לילדים מחוננים, ואפילו לעמותה המסייעת למשפחות נפגעות 7 באוקטובר.
2. לאילו מטרות דווקא נמצא מיד הכסף בלשכותיהם של נתניהו וסמוטריץ'? הנה רשימה חלקית: 28 מיליון שקל למניעת נשירה מישיבות (ובעקיפין לאי-גיוס לצה"ל), 11 מיליון לטהרת המשפחה, 87 מיליון לחיזוק הזהות היהודית, מיליון וחצי לוועד יהודי חברון ו-21 מיליון שקל למיזמי סליחות ולל"ג בעומר. ובסך הכל 5 מיליארד שקל לשימור הקואליציה – תקציבים לגופים שאינם מעודדים צמיחה ושעל חלק גדול מהם אין פיקוח אמיתי מה עושים עם הכסף שזורם במיליונים.
3. סדרי העדיפות לקויים, ולא משום שהכסף מיועד למוסדות דתיים, אלא משום שבסדרי העדיפות הלאומיים חייבת להיות קדימות ברורה להצלת חיי חולים ונערות בסיכון, וגם לטיפוח ילדים מחוננים. עכשיו מבטיח שר האוצר שכל הכספים האלה גם יוכנסו בשנת 2026 לתוך תקציב המדינה רשמית ובאופן קבוע. המשמעות: התרופות הנוספות ושיקום הנערות בסיכון יישארו מחוץ לתקציב באופן קבוע. אין כבר מילים לתיאור אובדן הדרך של ישראל, מדינת הרווחה המתוקנת לשעבר ואומת הסטארט-אפ המידרדרת בדירוג העולמי.
