זה לא היה מדד מפתיע. מדד חודש פברואר היה מדד מפתיע מאוד, שהכה את כל החזאים בבנקים, בבתי ההשקעות, וגם את כלכלני משרדי האוצר והכלכלה ואת בנק ישראל. מדד שצפו כי יעלה סביב 0.3% – באווירה הכללית של התייקרויות שכל משק בית וחברה חווים – נרשם כמדד אפס. הוא לא עלה אפילו בפסיק.
כבר חודשים אחדים המדד מהתל בחזאים, לשמחתנו כמעט תמיד כלפי מטה. כולם תמהים ושואלים מה בעצם מתרחש פה, כאשר כל מי שקונה בסופר, הולך לקולנוע, משלם על שיעור בפסנתר, נוסע ברכבת הקלה או קונה ממקרר ועד מכונית חדשה – מופתע בכל פעם מחדש מהזינוק במחירים.
בנתוני מדד חודש פברואר בולטים כמה שינויי מחירים משמעותיים: הירקות הטריים הוזלו ב-7.1%, אולם הפירות הטריים התייקרו ב-10.5%. מחירי מוצרי ההלבשה הוזלו עם תחילת סוף עונת החורף ב-3%, בעוד שמחירי הדלק, הטענת הרכבים החשמליים והשמנים לכלי הרכב התייקרו ב-1.4%. מחירי העופות עלו עוד לפני ההצטיידות לחג הפסח ב-2.3%, ושירותי הדיור דווקא הוזלו ב-0.3%. ואולי מה שמהתל עוד יותר בחזאים הם שוב שינויי מחירי הטיסות, שעם שובן של רוב החברות הזרות הוזלו ב-1.4%, דווקא כאשר השהייה בבתי המלון והאירוח בארץ התייקרה בחודש פברואר נטול החגים ב-4%.
הצרכן הישראלי הממוצע ממש לא מאמין למדד האפס שעליו הודיעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אולם הסוקרים טוענים כי המדידה מדויקת. גם אנחנו מאמינים שהמדידה היא אמיתית והוגנת ללא כחל וסרק. אז מה כן קורה פה?
בראשית השנה עידכנו בלמ"ס, על פי הנוהג התקופתי, את הרכב סל המדד. יש כלכלנים שכבר מתחו ביקורת על ההרכב הזה. לדוגמה, משקל גבוה ניתן למחירי הנסיעות לחו"ל, אולם עם כל הכבוד למודדים – רוב הישראלים לא טסים. המצב עוד בולט יותר בתקופת מלחמה, כאשר במשפחות רבות יש מגויסים למילואים, וממש לא בראש שלהם לנפוש באי אקזוטי. המצוקה הכספית שלהם גדלה, כאשר שכר העבודה יורד (אין שעות נוספות, עצמאים סגרו עסקים), והמחירים בסופר ולגידול הילדים עולים.
העניין הוא שסטטיסטיקה וממוצעים תמיד "משקרים". בשיעור הראשון בסטטיסטיקה מסביר הפרופסור כי אם סבא וסבתא בני 80 נוסעים באוטובוס עם נכדיהם בני ה-10, הרי שממוצע הגילים של המשפחה באוטובוס הוא 45 – ואין שם אפילו בן משפחה אחד בגיל קרוב לממוצע.
התחושה שהמדד משקר היא סובייקטיבית ונובעת כנראה מעניין אחר לגמרי: גזירות הממשלה בראשית 2025 גרעו מכל משק בית בישראל 800–1,000 שקל בחודש. בינואר המדד זינק ב-0.6% – בעיקר בשל העלאת המע"מ וייקור החשמל, המים והארנונה. אולם בעוד שאת הארנונה היקרה ואת מחירי החשמל הגבוהים נשלם גם בחודשים הבאים, העלייה חושבה כבר בינואר.
נוסף על כל אלה מגיע כעת גם הייקור המעצבן והמתחדש במחירי הדירות. אלה זינקו ב-1.2% בכל הארץ (שוב ממוצע – בחיפה הדירות התייקרו רק בעשירית האחוז, אך בירושלים ב-3%), ורוכשי הדירות כועסים גם הם על המדד, למרות שהדירות למכירה כלל אינן מחושבות במסגרת נתוני מדד המחירים לצרכן. מה שכן נכלל בחישובי המדד הוא שכר הדירה, וכאן העלייה הניכרת מחושבת במסגרת המדד, אך עדיין לא העלתה אותו מעל למדד האפס. בחוזים החדשים העלייה ממש גבוהה – 4.4%, ובחוזים המתחדשים מדובר בהתייקרות של "רק" 2.7%.
וכאן מגיעה הדילמה העיקרית של בנק ישראל. מאז ינואר 2024, כאשר הוועדה המוניטרית בראשות הנגיד פרופ' אמיר ירון הפחיתה את הריבית ברבע אחוז ל-4.5% (פריים של 6%), הריבית לא ירדה עוד בשל נתוני האינפלציה הגבוהים – כעת 3.4% בשנה (לעומת יעד הממשלה: 1%-3%).
ואולי דווקא עכשיו, כאשר מתפרסם מדד אפס מפתיע לחודש פברואר, אחרי מדד ינואר הגבוה, תוכל הוועדה להפחית את הריבית במשק פעם נוספת ולהקל על העסקים ומשקי הבית בימים קשים אחרי מלחמה.
