• איתי לוי – "נחלת בנימין". לוי ממשיך את קורס ידיעת הארץ דרך השירים: הפריצה הגדולה שלו התחילה עם "מסיבה בחיפה", בשנה שעברה הפציץ עם "מערב ראשון", אחריו הפציע "מרכז תל-אביב", ועכשיו הוא נשאר בעיר העברית הראשונה עם "נחלת בנימין". גם בשיר עצמו אין ממש חידוש: עוד סיפור על נשמה אבודה בין צ'ייסרים באמצע הלילה לתפילת בוקר, אבל מה לעשות שלוי במיטבו כשהוא מסלסל על ביט (ועוד מוסיף סאונד של סקסופון כאילו ג'ורג' מייקל ז"ל הגיע לבקר). נוסחה? בהחלט. עובד? בריבוע.
• קרולינה ומאור כהן – "תנסה אותי". לפני 22 שנה הוציא מאור כהן עם אורן לוטנברג את הבליינים, צמד-חמד במלוא המובן, שהפתיע רבים עם סאונד קלאבים יוצא מהכלל ומאוד שונה ממה שכהן עשה עד אז. נזכרתי באפיזודה הקצרה מדי הזו בזכות "תנסה אותי", שיר Fאנק-דיסקו משעשע שכהן כתב, הלחין, שלח לקרולינה, והוא גם מעתיר עליו מהכריזמה שלו כמבצע. קרולינה עצמה כמובן גדלה על השירים הללו, וההפקה המצוחצחת של אייל אבן-צור עושה חשק לאלבום שלם של השניים (ולאיחוד של הבליינים).
• צ'אפל רואן – The Giver. אחרי שהטריפה חצי עולם עם להיטים מלודרמטיים וסוחפים כמו Good Luck Babe ו-Pink Pony Club, צ'אפל רואן חותכת לכיוון הקאנטרי. בכל זאת, היא גדלה במיזורי ולא מזיק שהז'אנר שולט במצעדים האמריקאיים. לזכותה ייאמר שהחן לא נעלם, אבל אפשר לקוות שזאת רק הפוגה קלה ולא מעבר.
• תאיר חיים – Yemenight. חיים הייתה חלק משלישיית wa-A, שהצליחה לפני עשור להפוך שירים עתיקים בתימנית לפצצות פלייליסט משגעות. עכשיו היא פוצחת בקריירת סולו שממשיכה באותו קו מוזיקלי פחות או יותר: שילוב של מסורת תימנית ופופ עדכני, בתימנית ובאנגלית. עפרה חזה ז"ל הייתה מבסוטה.
• נועה קמיר – "אהבה ללילה אחד". סינגל הבכורה של קמיר מציג לילה בחיי אישה צעירה, שלא צריכה תירוצים ולגיטימציה כדי לומר שגם סטוץ הוא בעצם "אהבה ללילה אחד". במדינת "חתונה ממבט ראשון" זה לא מובן מאליו, ולכן עוד יותר משמח שמלבד המסר, קמיר מתגלה כיוצרת מוכשרת ומלאת פוטנציאל: היא שרה טוב, הלחן קליט להפליא וההפקה של עדי רותם מלוטשת. מי יודע, אולי מ"אהבה ללילה אחד" נולדה קריירה שתימשך קצת יותר.
• הפלייליסט של עינב שיף זמין בחשבון של ynet בספוטיפיי
