הפזמונאי אורי אסף ז"ל, שנפטר בשבוע שעבר בגיל 88, לא כתב שירים רבים: באתר שירונט מופיעים 23 שירים בלבד פרי עטו – אבל אחוז גבוה מהם נכנסו לקאנון של המוזיקה הישראלית. ברשימה: "דבר אליי בפרחים" (ששרה גאולה גיל), "אוֹתָךְ", "כחולה כחלום" (שלישיית גשר הירקון), "עופרה" (מוטי פליישר), "כשהיינו ילדים" (יפה ירקוני) – ו"פרח הלילך", כנראה שירו המפורסם ביותר. במקרה הזה הוא לא רק כתב טקסט, אלא מנע מלחן של נורית הירש להישכח ולהיעלם.
הירש כתבה את הלחן כששירתה בלהקת גייסות השריון. נעמי שמר שמעה אותה מנגנת אותו והמליצה שתתאים לו מילים, והיא הטילה את המשימה על דני הורוביץ, ששירת איתה בלהקה. השיר נקרא "שתיקת אוהב", הוקלט על ידי צמד דרום ולא הושמע ברדיו, אבל הירש הרגישה כנראה שהמנגינה הזו עשויה להצליח עם טקסט אחר. חנוך חסון, שניהל אז את המחלקה למוזיקה עממית בקול ישראל, חיבר בינה לבין אסף, והיא נסעה אליו, לקיבוץ גבעת ברנר, שבו הוא גר. השניים ישבו ליד פסנתר חצי מכוון במועדון בקיבוץ, והירש ניגנה את הלחן במשך כ-45 דקות כדי שאסף יקלוט אותו.
"היא אמרה שיש לה מילים והיא לא אוהבת אותן, ושאלה אם אני מוכן לכתוב מילים אחרות", סיפר אסף בראיון ליואב קוטנר. "היו בקיבוץ רק שני פסנתרים, ואחד מהם היה במועדון חברת הילדים. מכיוון שהייתי מורה, היה לי מפתח. תוך כדי הליכה לשם נולד משפט ראשון לשיר: 'היום אולי נדחה את קץ דרכנו / ולא נזכור כי סוף לכל'. לא רחוק משם הייתה דרך לבית העלמין, ונזכרתי שחמישה ימים קודם הלכתי בה וליוויתי חבר למנוחות".
כשנשאל היכן בדיוק פָּרַח הלילך שלו, ענה אסף: "נורית הגיעה אליי בלילה קצת מטפטף של חודש שבט. במועדון היה חלון גדול, עם מבט לפינת החי של חברת הילדים, ובאמצע פינת החי הייתה שקדייה לבנה. השקדיה והשקד לא התאימו לי לחריזה, אז הפכתי את השקדייה ללילך".
המבצעת הראשונה של השיר הייתה שלישיית שריד, שהקליטה אותו ב-1965, אבל עיקר פרסומו הגיע בזכות חוה אלברשטיין, שכללה אותו באלבומה "בשירים עבריים" (1967). מאז נהפך השיר לקלאסיקה וזכה לעוד עשרות גרסאות, מוקלטות וחיות, בביצוע אריק איינשטיין, יהודית רביץ, הכל עובר חביבי, אלון אולארצ'יק, ששי קשת, יגאל בשן, מירי מסיקה ועוד. בשנה וחצי האחרונות הושמע השיר באירועים לזכר לילך קיפניס ז"ל מקיבוץ בארי, שנרצחה עם בעלה אביתר ז"ל ב-7 באוקטובר.
