53 חיילים וחיילות נפלו בקרבות הגבורה במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר, ועשרה נוספים נחטפו לרצועת עזה. במשך עשרה חודשים ביצע צוות בראשות אל"ם עידו קס תחקיר מקיף על המחדל במוצב, שנמצא רק 850 מטרים מגדר המערכת. בשיא הפלישה שהו בתוך מחנה נחל עוז כ-250 מחבלים מול 81 לוחמים שניסו להדוף אותם.
בתחקיר נחשפו פעולות הגבורה של לוחמים רבים שהיו מוכנים להקריב את עצמם למען הצלת חיים של אחרים. אחד מהם הוא סרן עידן בלוי, קצין הקשר של גדוד 13. במהלך פלישת המחבלים עידן הגיע לחמ"ל, הכווין את הזיק והעביר עדכונים לפיקוד הבכיר. בהקלטות הקשר נשמע מפעיל הזיק מבקש מעידן לדבר עם המפקד, והוא משיב לו "אין קודקודים" וממשיך לנהל את הסיטואציה.
"עידן ביצע את התפקיד של המפקדים שלו באותו בוקר ועשה עבודה מפוארת", מספרת אמו, רווית בלוי. "הוא שלט במצב בקור רוח, ניהל את הלחימה ותיפקד בצורה יוצאת דופן. זה כל כך עידן. הוא ידע מה קורה בחוץ, וב-10:17 הספיק לכתוב לנו 'בינתיים אנחנו בסדר'. המילה 'בינתיים' זה כדי שאבין שמשהו לא טוב מתרחש. זו ההתכתבות האחרונה שלנו".
רווית מספרת שבנה תמיד הדגיש ש"קשר"ג הוא לוחם", ודרך הפעולה שלו באותו יום הוכיחה את זה. "הוא ניהל את הלחימה באזור, ידע לקבל תמונת מצב ולהעביר אותה לכל הגורמים. לחימה מתבצעת לא רק עם נשק ולא רק בטנק או בירי פנים מול פנים. הקרב והלחימה מתבצעים גם בקשר, וזו סגירת המעגל שמוכיחה שקשר"ג הוא לוחם לכל דבר".
בשלב זה היא לא מתעסקת במסקנות התחקיר. "אני לא יודעת מה נכון ומה לא, חוץ מזה שהיה מחדל מאוד גדול", היא אומרת. "אני אוטמת את עצמי לדברים האלה כי אני לא יכולה להתמודד עם זה כרגע. יש לי שתי בנות שמגיעה להן אמא מתפקדת. יש לנו הקלטות קשר של עידני, ומבחינתי זה הדבר הכי אותנטי, שלא נתון לפרשנות. יש לנו הקלטה שלו מהטלפון האדום, שזה תפקיד של הקודקודים, אבל עידן היה זה שניהל את הסיטואציה מול הבור והאוגדה, ועשה עבודה מופלאה. זה מעל כל תחקיר צבאי".
אחותו הצעירה של עידן התגייסה לאחר פרוץ המלחמה להיות מדריכת נמ"ר של גולני בביסל"ח. במסע "קול המבשר" לזכר נופלי הקשר היא צעדה לצד קצין הקשר החטיבתי של עידן והייתה הקשרית שלו, ורווית נשאה דברים כנציגת המשפחות השכולות.
סמ"ר יוני גולן היה מפקד טנק בגדוד 77 בחטיבה 7. ב-8 באוקטובר 2023 אמור היה לצאת לקורס קצינים. "יוני באמת היה ילד של שמחה וקסם, מוזיקאי מחונן שניגן על גיטרה", מספרת אמו, עדי פלג-גולן. "תמיד ראה את השקופים, את הילדים שאף אחד לא שם לב אליהם, אלה עם הביטחון העצמי הנמוך, והיה לו חשוב לדאוג להם. זה המשיך בצבא. למשל כשהוא היה ברגילה, הוא לקח צוות של חיילים משכבות מוחלשות לסיור ביד ושם. היה לו חשוב לשלב ציונות, ערכיות וישראליות בכל דבר שעשה".
המוטו שהוביל את יוני ומלווה את משפחתו מאז שנפל הוא "אני אוהב את המדינה, ועד שהיא לא תגיד לי שהיא לא צריכה אותי – אני פה". "זה פשוט מעיד על מי שהוא", אומרת עדי. "הוא תמיד רצה לתרום ולתת מעצמו לכולם. גם בבית הוא תמיד היה מרכז העניינים. יש ליוני שני אחים גדולים, אח תאום זהה, ועוד אחות קטנה – ותמיד הוא היה מרכז העניינים. הוא היה לוחם מצטיין ואדם יוצא דופן שהוביל בכל דבר שעשה".
בבוקר 7 באוקטובר, בשעה 7:19, כתב יוני להוריו: "בלגן גדול פה, חדירת מחבלים. אני בטנק מייצר אליהם אש. הכל בסדר, אעדכן כשייגמר". כמה שעות לאחר מכן הוא מצא את עצמו עומד לבד מול עשרות מחבלים ומגן על חיילים שהסתתרו במיגונית בבסיס, עד שנפל בקרב. "כל מבנה האישיות המדהים של יוני בא לידי ביטוי באותו יום", מספרת אמו. "הוא היה מפקד בטנק של סגן מפקד הפלוגה. שמענו את ההקלטות מהטנק, הם היו מאוד מקצועיים ורגועים עם הרבה חוש הומור, ויוני ניהל את הקרב בקור רוח". היא סיפרה כי הטנק נפגע ב-8:53 משני טילי אר-פי-ג'י: טיל אחד פגע במנוע והשבית את הטנק, והשני פגע בצריח, וכתוצאה מהפגיעה נהרג התותחן אור אביטל.
"שומעים בקשר את הנהג שצועק 'יוני, אני נחנק'", ממשיכה עדי, "ואז שומעים את הסמ"פ אומר שצריך לפרוק ולרוץ למיגונית. יוני לא הבין למה צריך לצאת מהטנק, וחיפה על הסמ"פ והקשר שרצו למיגונית. הוא הבין שהנהג תקוע שם והוא לא ידע מה קרה לתותחן. הוא לא הסכים לנטוש אותם. הוא ניסה לחלץ את הנהג שנתקע בתוך הטנק, פתח לו נתיב אוויר ונלחם מול המחבלים. הנהג חולץ בחיים מהטנק לאחר בערך שש שעות".
עוד סיפרה עדי כי מפקדיו של יוני, המג"ד והמח"ט, הגישו בקשה לצל"ש עבורו. "הדופק שלו נעצר לפי שעון הדופק ב-9:10. יש פה 17 דקות מאז הפגיעה בטנק. ממה שאנחנו יודעים יוני חטף שבעה כדורים, אבל גם כשהוא נפגע וצעק - אף אחד מאלו שהיו במיגונית ליד לא חתר למגע להציל אותו. 17 דקות הוא נלחם לבד, והמשיך גם אחרי שנפגע. אם יוני היה במיגונית הוא היה יוצא החוצה. חברה שלו כתבה במכתב על הקבר שלו 'אם לא היית כל כך אמיץ – אז לא היית יוני'. למרות שהוא היה חפ"ש, הוא הקריב את החיים שלו ובכך הציל 20 חיילים שהיו במיגונית ליד".
את הבשורה על נפילתו בקרב קיבלו ההורים כעבור יומיים. "כשהקצינים הגיעו אמרתי להם 'חיכיתי לכם, למה לקח לכם כל כך הרבה זמן להגיע?'" היא מספרת. היום, כמעט שנה וחצי אחר כך, עדי לא כועסת. "הדבר היחיד שאני יכולה להשתגע ממנו זה עוצמת המחדל וההפקרה", היא מסבירה. "אחרי התחקיר הרגשתי שאני חווה את 7 באוקטובר מחדש. הלוואי שתקום ועדת חקירה ממלכתית והאשמים ייתנו את הדין, אבל בשלב הזה הכעס לא יקדם אותי. אני פשוט עצובה".
