פרויקט "בוקר טוב יותר" מתקיים בשיתוף תלמה
מה קורה כשהמשפחה כולה נרתמת למסע ספורטיבי משותף? איך נראים החיים כשכל יום מתחיל ומסתיים באימון? במסגרת פרויקט "בוקר טוב יותר", המתקיים בשיתוף תלמה, פגשנו שלוש משפחות ישראליות של אלופים, כאלה שאצלן הספורט התחרותי הוא מורשת, עניין שעובר בגנים.
אם לאמריקאים יש את סטף וסת' קארי, שאביהם, דל, היה גם הוא שחקן אנ.בי.איי נהדר, הרי שלנו יש את משפחת זלץ-לוין, שמנפקת כבר שלושה דורות של ספורטאים מצטיינים בענפי הכדור. הכל התחיל עם אמירה זלץ, שהייתה שחקנית כדורסל בהפועל חיפה ובנבחרת ישראל. היא זו שהעבירה את אהבת המשחק לבתה, רינת, וזו העבירה את הלפיד לשלושת ילדיה – יובל, גילי ואופיר.
"כשאת גדלה בבית שבו 24/7 עוסקים בספורט, גם את נשאבת לזה", מסבירה רינת. "התחלתי עם טניס ואז עברתי לכדורסל, השאר זה היסטוריה". גם רינת הייתה שחקנית בכירה בנבחרת ישראל, וכיום המסורת המשפחתית ממשיכה במלוא העוצמה עם יובל בן ה-21, שחקן בקבוצת אליצור קריית-אתא בליגת העל ואחד מכוכבי נבחרת העתודה של ישראל. "מגיל ארבע-חמש הייתי יורד עם אמא לגן משחקים, משחק כדורגל, כדורסל", מספר יובל, "זה המשיך בחוגים, ואז בליגות, ואז בנבחרות ישראל", הוא מספר.
המסע של גילי בת ה-14, אחותו הקטנה, היה אחר. "בהתחלה כאילו דחפו אותי לכדורסל. ניסיתי וראיתי שלא הולך", היא מספרת, "אני מאוד מאמינה בלהיות נחושה, אז לא ויתרתי על הספורט. בשלב כלשהו הציעו לי כדורעף, הלכתי, ניסיתי, אהבתי, ואני כבר ארבע שנים בענף". גילי שייכת לנבחרת ישראל הצעירה וחיה ומתאמנת בפנימיית המחוננים של מכון וינגייט, שם מכשירים את ספורטאי הצמרת העתידיים של ישראל.
"השגרה שלנו הולכת ככה", מתארת רינת, "לגילי יש משחק פעם בשבוע אז נוסעים לוינגייט. יש לי עוד בן, אופיר, שנמצא כרגע בטירונות וגם הוא כדורסלן, אז גם לו יש פעם בשבוע משחק. יובל משחק בליגת העל בקריית-אתא, אז כל יום ראשון אנחנו נוסעים לשם או למשחק חוץ. בקיצור, הכל סובב סביב הספורט". סבתא אמירה מוסיפה: "פרט לכדורסל יש לנו גם נכד שמשחק כדורגל, אז אנחנו הולכים לראות גם אותו. זו גאווה אחת גדולה".
מה הסוד למשפחה שכזאת? "המסר שלי להורים של ספורטאים זה לתמוך ולתת לילדים שלהם חום ואהבה, להאמין שהכל אפשרי", אומרת רינת, ומספרת ש"בתור ילדה סבלתי מהצקות בגלל הגובה שלי, אבל ברגע שהייתי ספורטאית טובה, ההצקות נפסקו והתחילו להעריך אותי". יובל מוסיף: "בזכות הספורט יש לי הרבה יותר משמעת עצמית ומוסר עבודה. יש הרבה ויתורים, לא תמיד אתה יכול לעשות את מה שאתה רוצה, אבל בסוף זה משתלם".
ששי דורי ובנו עומר בן ה-17 הם צמד ספורטיבי. "האהבה שלי לספורט הייתה קיימת תמיד", מספר ששי. "בהתחלה הייתי משחק כדורגל, ויום אחד גיליתי את ספורט האינדורנס (סיבולת), שמביא אותך למחוזות אחרים בחיים בכלל, עוצמה שנותנת תחושה מטורפת".
עומר ספג את אהבת הספורט בתצפית שקטה על אביו. "בילדות שיחקתי קצת כדורסל, ואז ראיתי את אבא בריצות וברכיבה ולאט לאט התחברתי לזה עוד ועוד", הוא משתף. ששי מדגיש שהתהליך היה הדרגתי: "זה לא קרה ביום אחד: הוא היה מגיע לאימונים שבהם הוא התאמן, הוא היה מגיע לאימונים שבהם אני הייתי מתאמן ועם הזמן זה קרה. הייתה אצלו תמיד כוונה מאוד גדולה לבוא ולראות ולשאוב". האב והבן לקחו את האימונים צעד קדימה וכיום הם מנהלים ביחד את מועדון "Together-B", שם הם מאמנים אחרים בתחום הטריאתלון – שילוב של שחייה, רכיבה וריצה.
המשמעת והמחויבות היומיומית הפכו לחלק בלתי נפרד מאורח החיים שלהם. "יום שגרתי אצלנו מתחיל ב-4:40 בבוקר", מתאר ששי, "אני אוסף אותו ואנחנו מבצעים יחד את האימונים. בדרך כלל יש בין אימון לשניים ביום, אבל לפעמים יש קצת יותר, תלוי בעומס או בהכנות לתחרויות מסוימות".
עומר מספר על שגרה תובענית אך מספקת: "אני מתאמן לפני בית הספר, הולך ללמוד, ואחרי בית הספר משלים את מה שאני צריך. לפעמים אין לך כוח לזוז מהמיטה בשעה 4:30 בבוקר, אבל אתה בכל זאת קם ונלחם בשד".
עבור עומר, הספורט הפך להיות הרבה יותר מסתם תחביב. "זה הפך להיות מקום בריחה שלי", הוא מגלה, "אם עובר עליי יום פחות טוב בבית הספר או במקום אחר, אני יוצא לרוץ או לרכוב וזה הופך את היום שלי ליותר חיובי. הספורט הפך להיות התשוקה שלי. זה משהו שאני ממש אוהב, כמו הבית שלי".
גם ירון (63) ושגיא (33) כהן חולקים עולם ספורטיבי משותף. "אני גדלתי לתוך הספורט", מספר ירון, "אבא שלי היה שחקן כדורגל, אמא שלי מתעמלת, והתעסקתי בספורט מאז שאני צעיר. בשנים האחרונות עברתי לתחום שנקרא אקוותלון, שמשלב ריצה ושחייה".
שגיא: "אני התחלתי לעסוק בספורט בהשראה של מה שראיתי בבית. התחלתי בשחייה, ולאט לאט הגעתי גם לעולם הריצה. השתתפתי במספר אליפויות בחו"ל וכיום אני מתאמן בעיקר לשתי תחרויות שמתוכננות לקרות השנה, אחת בטאיוואן ואחת בספרד".
מה נותן להם הספורט? "אני מאוד אוהב את המעטפת של המים, השקט הזה", אומר ירון, "אתה מתמכר לדופק ולמאמץ. ברגע שאתה שוחה אתה יוצא מהרעש, הדיבורים, העבודה, ואתה יכול להתרכז רק בעצמך".
עם הזמן, שגיא החל לזכות בתחרויות. "זאת גאווה מדהימה לראות את הבן שלי מצליח ועולה על פודיום שלוש פעמים", אומר ירון. אבל שגיא מספר גם על המחירים: "לא פשוט לנהל את העולם הספורטיבי. יש גם עבודה ומשפחה וצריך לשלב בין הדברים. למזלי, אשתי תומכת ב-250%, נותנת לי את האופציה לעשות את הדברים האלה וגם דוחפת אותי קדימה".
ירון מסכם: "זה נותן המון לעסוק בספורט כאורח חיים. אתה לא חייב להיות אלוף, התוצאות הרבה פחות חשובות, אבל יכולת ההתמדה והאופי שאתה מרוויח זה חשוב מכל דבר אחר. אורח החיים הספורטיבי והדרך הם 95% אחוז מההצלחה, וה-5% הנותרים זה התוצאות".
פרויקט "בוקר טוב יותר" מתקיים בשיתוף תלמה
