אובדן מצפן (1)
וויז – חברת סייבר ישראלית המספקת אבטחת יעילה וזולה למידע הרב, האינסופי, המאוחסן בחוות שרתים גדולות – חתמה השבוע על הסכם מכירה לענקית חיפושי אינטרנט גוגל, או בשמה החדש אלפאבית, תמורת 32 מיליארד דולר. האירוע הרעיד את סיפי ההייטק הישראלי והעולמי והביא כבוד ענק לכוח המוח היצירתי כחול-לבן, בנוסף להכנסה של כ-100 מיליארד שקל.
מדובר בהצלחה ענקית, בקנה מידה היסטורי, של הטכנולוגיה הישראלית. מדובר במהלך המשנה את פני המגזר כולו ולא רק: תהיה לו השפעה מתפרצת על המשק, על מעמדו, על האטרקטיביות שלו, על הנכונות של תאגידי ענק בינלאומיים נוספים להשקיע כאן. היה לכן מצופה ואפילו מחויב מראש הממשלה בנימין נתניהו, משר האוצר בצלאל סמוטריץ' ומשר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת להתקשר מיד לראשי וויז ולברכם על ההישג. היה מצופה מביבי לשדר מסר מוקלט לאומה בשבחי הגאוניות של המוח הישראלי ולפתוח את ישיבת הממשלה בברכות למייסדי וויז. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ היה לבטח נוהג כך מול השקעה של זרים בענף הטכנולוגיה האמריקאי בסכום של 1,400 מיליארד דולר. 5% מהתוצר המקומי, כמו השווי היחסי של השקעת גוגל בוויז.
אבל ראשי וויז נגועים בחטא בל יסולח. הם יוצאים בזעם נגד ההפיכה המשפטית, נגד מסע ההדחות של מתנגדי נתניהו במערכת הביטחון, נגד הסיכון לדמוקרטיה שמקרינה ממשלתו, נגד הדיבורים הקונספירטיביים המצוצים מהאצבע על "דיפ סטייט" ונגד המיליארדים המתוקצבים לקהילות חרדיות המשתמטות משירות צבאי. כעונש לא יקבלו מייסדי וויז טלפון של ברכה ואיחולי הצלחה מביבי ונאמניו המסורים. הם אמנם לא זקוקים לכך, אבל איפה המצפן הלאומי-מוסדי של ראשי המדינה?
וויז הוקמה לפני כחמש שנים על ידי חבורה של ארבעה הייטקיסטים צעירים, אסף רפפורט, ינון קוסטיקה, רועי רזניק ועמי לוטבק, המחזיקים ביחד ביותר מ-40% מהון החברה. היא אינה רשומה בבורסה, הכנסותיה בשנה שחלפה מוערכות ב-500 מיליון דולר, רווחיותה לא ידועה ושוויה נאמד, לפני העסקה, ב-12 מיליארד דולר. וויז כבר ניהלה שיחות (בסגנון הייחודי שלה) עם גוגל בקיץ אשתקד אך הסכום שהוצע – 23 מיליארד דולר – נדחה בבוז על ידי המייסדים והדירקטוריון. קהיליית ההייטק הישראלית סערה: הכיצד וויז הקטנה מרשה לעצמה לוותר על הזדמנות שלא תחזור להיטמע בגוגל? השתן עלה להם לראש, פסקו. זו לא הייתה דעתי; לנוכח הכיסים הפיננסיים העמוקים של גוגל וצורכי הסייבר שלה כתבתי אז: "לא פלא אם כן שוויז דחתה את הצעת הרכש הבלתי מספקת של אלפבית, אבל הדלת, אומרים מקורבים לשיחות המוקפאות, טרם נטרקה סופית".
הדלת נפתחה מחדש בפברואר. ההכנסות של אלאפבית ב-2024 הגיעו ל-350 מיליארד דולר והרווח לפני מס גדל ב-41% ל-120 מיליארד דולר, באותו השיעור שגדל השווי הכספי של עסקת המכירה של וויז. יש לגוגל ממה לשלם ולהשקיע. יש גם לענקי טכנולוגיה נוספים: לפי נתונים ששיחרר ביום חמישי בבוקר בנק ישראל, היזמים הזרים השקיעו במשק בשנת המלחמה 2024 יותר מ-27 מיליארד דולר, רובם בהשקעה ישירה במגזר הטכנולוגיה. בחממה של דיפ סטייט, לא? כתוצאה מהאמון בהייטק הישראלי הסתיימה 2024 בגידול נוסף בעודף הנכסים על החובות של המשק הישראלי, לשיא של 277 מיליארד דולר. במילים פשוטות, לא רק שאיננו חייבים נטו סנט אחד לעולם, העולם חייב לנו את הסכום האסטרונומי הזה. ועוד נתון: מ-2017 מדד ההשקעות הזרות כאחוז מהתוצר המקומי בישראלי הכי גבוה או שני הכי גבוה בין מדינות OECD בנות השוואה. והכל בזכות הטכנולוגיה, המגן החזק של הדמוקרטיה הליברלית שלנו. אף על פי כן ביבי כבר לא יבוא לברך וגם לא יצלצל.
אובדן מצפן (2)
תקציב המדינה – לא, תקציב הממשלה – ל-2025 יאושר בכנסת. חוק ההסדרים כבר אושר, על עשרות הסעיפים המפורטים שלו. זהו התקציב הכי פוליטי שראתה ישראל, הכי מגזרי, הכי מזיק לעתיד הכלכלה. אף על פי כן צבא שלם של כלכלנים העובדים במשרדי הממשלה בכלל ובמשרד האוצר בפרט עמלו קשה על הכנתו להצבעה, ביודעם שבלי המאמץ שלהם ספרי התקציב לא היו מוכנים בזמן והממשלה לא הייתה מצליחה להעבירם. אבל הם החליטו, כקולקטיב, לתת יד מקצועית למהלך הביזה וגניבת הדעת התקציבית שלא הייתה כמותה בתולדות המדינה. קראתי לבכירים מקרבם לפרוש עם מינוי סמוטריץ' לשר האוצר; ספורים בלבד נהגו כך. השאר בחרו לשרת אותו ולאפשר תקציב המזרים מיליארדים רבים למשתמטים מהצבא ומהעבודה, לקהלי המצביעים של מפלגות קצה משיחיות ולמוסדות "חינוכיים" המטפחים בורות ואנטי-ציונות חרדית.
האם לאף לא אחד ואחת מהכלכלנים המקצועיים המצוינים באוצר, שעמלו על הכנת התקציב, לא רעדה היד כשלחצו על מקלדות המחשבים לסיים את מלאכתם? האם הם באמת מאמינים שהסוגיה המרכזית המטרידה כעת את הציבור הסחוט והמדוכא היא האם תחזית הגירעון התקציבי תהיה 4.7% מהתוצר או 4.9% ממנו? לאן נעלם המצפן הלאומי המוסרי?
אובדן מצפן (3)
נפגשתי עם איש פיננסים פולני נמרץ המבקר בארץ, המציע לחברות ישראליות להנפיק את מניותיהן בבורסה של ורשה ובמקביל בוחן את התשתית החוקית לרישום חברות פולניות בבורסה בת"א. יש מקום ויש יתרונות לשתי האפשרויות, הוא אומר. תוך כדי שיחתנו נשאלתי האם קראתי מאמר על ישראל שפורסם ב-24 בפברואר השנה בגיליון סופשבוע של "גזטה וויבורצ'ה", העיתון היומי הליברלי המוביל של פולין, המעצב המרכזי של דעת הקהל הדמוקרטית שם. עיתון-מוסד ששני עורכיו הראשיים בעבר היו אדם מיכניק, פעיל המחאה היהודי הנודע (חתן פרס דן דוד מאוניברסיטת ת"א) ויארוסלב קורסקי, אף הוא איש רוח וסופר ממוצא יהודי. המאמר בן אלפי מילים נשא את הכותרת "ישראל חייבת להיות מדינה גזענית כדי לשרוד". מחברו, הכתב מאריוש זאוודסקי, מבכירי העיתון, פיתח בו טענה לפיה הקמתה של ישראל, כינונה כמדינה וכל התנהלותה מתבססות על גזענות קולוניאליסטית הנוגדת תכלית הניגוד את הלגיטימיות והחוקיות הבינלאומית. במילים אחרות, לפי זאוודסקי ישראל היא במהותה יצור קולוניאלי בלתי חוקי שאין לו זכות קיום כמדינה. קיומה מתאפשר רק הודות לתמיכת "שדולה ישראלית רבת עוצמה" בארה"ב.
"לפי הגדרת האנטישמיות שאושררה על ידי יותר מ-30 מדינות דמוקרטיות, כולל פולין", מודה בגאווה לא מוסתרת זאוודסקי, "מסקנותיי עושות אותי לתעמולן של תכנים אנטישמיים". אכן כך. מסתבר שחופש הביטוי העיתונאי בגדול עיתוני פולין מתיר (ואולי גם מעודד) כעת את שלילת זכותה של ישראל לקיומה כמדינת לאום יהודית ציונית. הדברים חופפים את החלטת האו"ם הידועה לשמצה מ-1975 שיזם הגוש הסובייטי ושהגדירה את הציונות "כגרסה של גזענות ואפליה גזעית". אבל ישראל לא סולקה מהאו"ם וההחלטה בוטלה ברוב גדול ב-1991.
המאמר המצוטט הדהים אותי, כפי שהדהים את בן שיחי הפולני. חיכיתי שבועיים לתגובה של אנשי רוח פולנים, הוא סיפר לי בזעם, המתנתי להסתייגות עורכי העיתון עצמם ולהודעת גינוי של "פולין", המוזיאון לתולדות יהדות פולין הניצב קוֶממיות במרכז וורשה. לחינם. המאמר אף זכה ללא מעט טוקבקים חיוביים.
במרוצת עשרות שנים פירסמתי מאמרים רבים בגזטה, בהם ניסיתי להסביר לקורא הפולני את מצבה הסבוך של ישראל כפטריוט ישראלי ממוצא פולני. מעולם לא צונזרתי ולו במילה אחת, אך מאז 7 באוקטובר 2023 לא קיבלתי מהעיתון אף פנייה מערכתית.
"אל תכעס", אמר לי עוד המבקר מפולין, "אבל המציאות העגומה היא שהאליטה הפולנית מפנה ברובה עורף לישראל. לאמיתו של דבר, נותרו לכם ידידים רק במגזר העסקי ובמיוחד בהייטק. השאר נגדכם". אך יותר מהתדהמה אחזה בי חרדה. אם העיתון הכי משפיע בפולין – מדינה שעל אדמתה השמידו הנאצים מיליוני יהודים - שהיה מסמלי המהפכה הדמוקרטית במזרח אירופה והמעצב גם היום את השקפת עולמה של הקהילייה הליברלית, הירשה לעצמו לפרסם מאמר "מנומק" הקורא, הלכה למעשה, למחיקתה וחיסולה של מדינת ישראל הציונית, זו כבר עדות לאובדן המצפן המוסרי, פשוטו כמשמעו. אובדנו בלב אירופה, כפי שכונתה פעם פולין.
