אל תאמינו לידיעות בתקשורת. אל תאמינו אפילו להודעת המשפחה המתאבלת על מותו של ג׳ורג׳ פורמן ביום שישי בגיל 76. ג׳ורג׳ פורמן מת? אם למדנו שיעור אחד מחייו של אחד המתאגרפים הגדולים של ימינו, זה שפורמן אף פעם לא מת. תכף הוא יחזור. יצעד בראש קירח מהקבר, חיוך ערמומי על פניו וישאל אותך: רוצה גריל המבורגרים? אולי להתוודות בפני כוהן הדת? קרב אגרוף? אנשים כמו ג׳ורג׳ פורמן אף פעם לא מתים. שכחו מזה.
פורמן נולד למשפחה ענייה בטקסס הדרומית, קומבינציה שבשנות ה-50 הייתה דרך סלולה לחיי פשע. הוא עזב את בית הספר בגיל 15 ובאופן מפתיע הידרדר לחיי פשע. האיגרוף הציל אותו. שנה וחצי אחרי הגאולה הזו הוא כבר הסתובב על זירת האיגרוף האולימפית במקסיקו-סיטי 1968 כשהוא מנופף בדגל ארה"ב, לאחר שכיבה את יריבו הסובייטי בגמר וזכה במדליית זהב.
פורמן היה פנומן דו-ראשי: הוא היה הסמל של האיגרוף כמפלט מחיי פשע עבור שחורים באמריקה והסמל לזיווג בין כוח לשחור (לא היה עד אז מתאגרף חזק וברוטלי כמוהו), אבל הנפנוף שלו בדגל האמריקאי באולימפיאדה שבה ספורטאים שחורים הפגינו נגד היחס לשחורים בארצם, הדביק לו את הכינוי המעליב ״הדוד טום״.
פורמן פגש את ג׳ו פרייז'ר ב-1973, שנתיים אחרי שזה ניצח את מוחמד עלי במדיסון סקוור גארדן. פרייז'ר נחשב אז למדד שלפיו אתה יכול לכמת את עצמך כמתאגרף. מי ששרד נגדו חמישה סיבובים היה מתאגרף מצוין. פורמן הוריד את פרייז'ר שש פעמים בסיבוב וחצי עד ששופט הזירה הפסיק את ההתעללות. זהו הקרב שבו נכנסת לפנתיאון הקריאה ההיסטרית של האוורד קוזל: דאון גואס פרייזר!! דאון גואס פרייזר!!
כל הכוכבים מתיישרים ב-1974: פורמן (זהב אולימפי ב-1968) נגד עלי (זהב ב-1960), אמריקה הממסדית נגד אמריקה ההיפית, המתנגדת. זה היה הקאמבק המושלם של עלי, באפריקה, נגד הדוד טום, נגד מי שלקח ממנו את התואר, מי ששפט אותו על סירוב לקחת חלק במלחמה לא שלו, נגד הגזענות, האפליה.
רק שאת ההיסטוריה כותבים המנצחים וזה היה עלי. פורמן מעולם לא היה הדוד טום. הקרב נגד עלי הופך אותו לשביר, מי שמתאגרף נגדו כבר לא רועד. הוא מפסיד לאין-שם אחד ב-1977, שומע את אלוהים קורא לו בחדר ההלבשה לאחר הקרב כשהוא חצי מת, פורש והופך לכהן דת, אחד שבונה תקוות לצעירים שחורים עניים. במקום לנסות לשבור את הלחי של היריב, הוא מלמד איך להושיט את הלחי השנייה.
אבל צריך כסף כדי לממן את מסעות הגאולה הללו. פורמן חוזר לזירה. הוא מנצח את מייקל מורר בלאס-וגאס והופך לאלוף העולם בגיל 45. בהמשך פורמן מתפנה לגדל את משפחתו, מרוויח מיליונים מלשים את הדמות והשם שלו על גריל חשמלי, הוא מככב בסדרת טלוויזיה (שנקראת ג׳ורג׳, כמובן) וכותב ספר ילדים.
פורמן נולד מחדש כאדם דתי, כמתאגרף, כאלוף עולם, כדמות בתרבות הפופולרית, כאיש עסקים. הוא ניצל בנס מלגדול בצד הלא נכון של פסי הרכבת, כדי להופיע על במות עולמיות כגיבור. הוא הרס יריבים באכזריות ומכר גרילים עם חיוך מתקתק. הוא ניצח את פרייז'ר נגד כל הסיכויים, והפסיד לעלי נגד כל הסיכויים. הוא היה המפסידן הכי ווינר בתולדות הענף, אולי בספורט. ואם תמתינו בסבלנות, הוא עוד יחזור. אנשים כמו פורמן לא הולכים לשום מקום.
NBA. דני אבדיה קלע 36 נקודות, ההופעה השנייה בטיבה בקריירה שלו, בניצחון הרביעי ברציפות של פורטלנד, 109:128 על דנבר. הישראלי הוסיף שמונה ריבאונדים ושבעה אסיסטים.
אתלטיקה. הקופץ לגובה יונתן קפיטולניק סיים במקום השמיני באליפות העולם באולם בסין עם 2.20 מ'. אדוה כהן דורגה 11 ב-3,000 מ', עם 8:59.62 דקות. (אבינעם פורת)
