שעון החול אוזל. ארצות-הברית מרכזת כוחות לתקיפה באיראן. טראמפ העניק למשטר האייתוללות 60 יום כדי להיענות להושטת היד הנדיבה שלו, שמלווה בהרבה מאוד איומים. הדד-ליין יהיה בערך באמצע מאי. איראן חזקה במניפולציות. היא תסכים למו"מ, בעיקר כדי למשוך זמן. זה רע לישראל. זה מסוכן. זה עלול להשאיר את ישראל לבדה בזירה.
גם הלחימה ברצועה מתחדשת. וכדי שהמילואימניקים יגיעו, והם מגיעים פחות ופחות, יש צורך בהסכמה לאומית. אבל אצלנו עסוק השלטון בקידום המהפכה המשטרית, כולל החוק להשתמטות המונית, בסילוק ראש השב"כ, בהפקרת החטופים, בחוסר תפקוד טוטאלי בלשכה החשובה במדינה, עם חשדות, לכאורה, לקידום האינטרסים של קטאר. זה החלום של שונאי ישראל. הביצוע הוא של לשכת נתניהו. כך מעודדים התייצבות של מילואימניקים או כך בועטים בהם?
1 צפייה בגלריה
(ערן שוורץ במאהל בירושלים. מביך ששני ראשי ועדות בקונגרס פונים לראשי עמותות בארץ על סמך טענות סרק | צילום: גיל יוחנן)
ועכשיו, דווקא עכשיו, יש מי שהגיע עד לקונגרס האמריקאי כדי להחיות עלילה ישנה, הורסת ומפלגת. בשנים האחרונות הושמעה שוב ושוב הטענה, גם על ידי יאיר נתניהו, גם על ידי "גורם מדיני בכיר" וחברי מסדר השופרות, שממשל ביידן מימן את המחאה. הממשל התחלף. בשבועות האחרונים מוביל פרופ' משה כהן-אליה את העלילה הישנה-חדשה. בפוסט שפירסם השבוע הוא התגאה: "המהלך האסטרטגי החדש שאני מוביל – סנקציות משתקות כנגד בכירי הדיפ-סטייט הישראלי – התחיל לקרום עור וגידים לאחר ששני בכירי המחאה: ערן שוורץ, מנהל עמותת הגג של המחאה "עתיד כחול לבן", ואליעד שרגא, יו"ר התנועה לאיכות השלטון, קיבלו מכתבים חמורים מטעם שני יושבי ראש ועדות הקונגרס: הוועדה לענייני משפט והוועדה ליחסי חוץ".
הם אכן קיבלו מכתבים רשמיים מהקונגרס, שנכתב בהם, בין השאר: "ממשל ביידן-האריס העביר כספי משלמי מסים לגופים ישראליים, בניסיון לחתור תחת הממשלה הישראלית שנבחרה באופן דמוקרטי. השימוש במענקים פדרליים בדרך זו לא רק מסכן את יחסיה של ארה"ב עם אחת מבעלות בריתה הקרובות ביותר, אלא גם פוגע בחירויות האזרח הבסיסיות המוגנות בארה"ב ובישראל. שימוש לרעה בכספי מענקים פדרליים עשוי, במקרים מסוימים, לעלות לכדי עבירה פלילית".
לא נעים לקבל מכתב כזה, שדורש לספק לקונגרס, עד 9 באפריל, את כל החומרים והתכתובות וההקצבות כדי לחשוף את המנגנון החשוך. ההתלהבות בחלק מחוגי הימין עלתה לגבהים חדשים, כולל דיווח, בערוץ 14, על כך ש"מסתמן ששרגא ושוורץ יזומנו לחקירה בקונגרס בחשד לחתירה תחת הדמוקרטיה של מדינת ישראל". דרמה אמיתית. כהן-אליה, מצידו, אמר ל"גלי ישראל" ש"ראשי מחאת השמאל משקשקים מפחד".
יש רק בעיה אחת. מדוע דורש הקונגרס מסמכים שאמורים להיות במשרדי הממשל האמריקאי? ובכן, אין מסמכים. זה מה שהם כותבים במכתב עצמו. אז על מה ולמה הם שולחים דרישה דרמטית כל כך? הם מסתמכים, קשה להאמין, על מאמר של קרולין גליק – שמונתה בינתיים לפני חודשיים לתפקיד הסברה בלשכת ראש הממשלה – מ-17 בפברואר 23', שבו היא מציינת העברה של 40 אלף דולר לפרויקט "חינוך לדמוקרטיה" שהתנועה לאיכות השלטון הייתה מעורבת בו. נכון, אין שם מיליונים. אבל אולי, בכל זאת, זה האקדח המעשן? ובכן, עברו שבועות בודדים מאז פרסום המאמר, ובעדכון של משרד החוץ האמריקאי מ-27 במארס 23', נמסר ש"הפרויקט הסתיים בשנת 22'". ובעיקר – הקשיבו, הקשיבו – הוא אושר על ידי ממשל טראמפ. אין שום קשר למחאה. אין קשר לממשל ביידן. בום. הבלון התפוצץ. שאלתי בכל זאת גם את שוורץ וגם את שרגא. לא דובים ולא יער, הם אמרו לי. "לא קיבלנו אפילו אגורה אחת מממשל ביידן, לא בדרך ישירה ולא בדרך עקיפה". עוד בלון התפוצץ.
לממשל הנוכחי יש קופת זכויות. צריך רק לקוות, להתפלל, שהמאבק הכל כך חשוב באנטישמיות בקמפוסים קצת יותר מוצלח מהמאבק על סמך מאמר של גליק או קמפיין של כהן-אליה. ועדיין, זה קצת מביך ששני ראשי ועדות בקונגרס פונים לראשי עמותות בישראל על סמך טענות סרק. כך לא מחזקים את ישראל. כך פוגעים בה מבפנים. צריך רק להוסיף שבימין מתחולל דיון סוער. רבים שם יצאו באופן בוטה ונוקב נגד הקמפיין של כהן-אליה.
שישה ילדים למלחמה
ועוד משהו. ברשת X פורסמה קריקטורה על "שלטון צללים עולמי". כותרת כזאת נמצאת באופן קבוע בשימוש האנטישמים. במקרה דנן ניבטות דמויותיהם של אובמה, רוכן על דמותו של ביידן, שמחזיק מזוודת דולרים, ורוכן על דמותו של אליעד שרגא, שמחזיק בידו עתירה נגד מדינת ישראל. יש רק בעיה אחת. את הקריקטורה פירסם שר במדינת ישראל. שלמה קרעי. חשבנו שלמכונת הרעל יש גבול. טעינו. אין לה.
יש לי היסטוריה של ויכוחים קשים עם התנועה לאיכות השלטון ועם אליעד שרגא. כתבתי נגדם. יש חשש שעוד אכתוב. אבל שרגא הוא לא חבר בשום שלטון צללים עולמי. שרגא שלח שישה ילדים למלחמה. קרעי, לעומתו, שותף למזימת חוק ההשתמטות, כדי לשחרר עשרות אלפים משירות צבאי. יחי ההבדל הקטן.
לא שפנים. אמיצים
"הקריאה ללכידות היא מפלטו האחרון של השפן", כתב השבוע עמיתי, נחום ברנע. זעמו יצא על קריאה למניעת פילוג, ובכלל זה דרישה, אולי תחינה, לא לבצע "שינוי שלא בהסכמה רחבה בסדרי השלטון והמשפט". רבים מהחותמים על הקריאה "בולמים על סף תהום", שקרויה גם "אמנת אלטלנה", הם רבנים, פעילים ואנשי אקדמיה. רובם תמכו במפלגות הקואליציה המכהנת היום בישראל.
אלף ואחת פעמים אנחנו שואלים מדוע המחנה הימני, הדתי, הציוני לא משתתף במחאה. זה לא מדויק. כל סקר מגלה שרבים שם מאסו בהתנהלות הדורסנית. הם אולי הצביעו לשמחה רוטמן ויריב לוין, אבל לא לילד הזה הם פיללו. והנה הם עושים מעשה. לא לכולם מתאים להגיע לבגין או להתכתש עם שוטרים. הם בחרו בקריאה פומבית. וזו קריאה חשובה.
הטהרנים מימין, שהצדק בכיס שלהם, התנפלו על הקריאה. הם לא מוכנים לפשרה. הם רוצים כפייה. אבל לא רק מימין. גם ברנע יצא נגדם. "אתם באמת חושבים שהבעיה היחידה בהפיכה המשטרית של לוין ורוטמן היא קצב הביצוע?" שאל ברנע.
ובכן, רבים מהחותמים תומכים ברפורמה. גם הח"מ. אבל הם דורשים ששינוי חוקתי יתבצע "בהסכמה רחבה". זה בדיוק מה שיוצר את ההבדל בין הפיכה משטרית דורסנית, כמו זו שהופיעה ביוזמה המקורית של לוין, לבין רפורמה משפטית, שאותה מעבירים לאחר גיבוש הסכמה רחבה.
מתנחלים ואנשי ימין שיוצאים נגד הדורסנות הם אנשים אמיצים. הם יוצאים מאזור הנוחות שלהם. הם בוודאי לא "שפנים". יש אין-ספור עצומות הזויות. ודווקא קריאה, בעיקר מימין, נגד הקצנה, נגד פילוג, בעד הסכמה רחבה – היא זו שמרגיזה את הקיצוניים. נדמה שזו עוד הוכחה עד כמה הקריאה הזאת חשובה. ¿
עברו שבועות בודדים מאז פרסום המאמר של קרולין גליק על 40 אלף דולר לתוכנית שקשורה לתנועה לאיכות השלטון, ובעדכון של משרד החוץ האמריקאי נמסר שהפרויקט הסתיים ב-22', ובעיקר – הקשיבו, הקשיבו – הוא אושר על ידי ממשל טראמפ
