כבר כשהעונה הזאת התחילה חשבתי שזו תהיה הפועל ת"א אחרת. ברגע שעופר ינאי נכנס למועדון והחל להעמיד תקציבים שמתאימים לקבוצה גדולה – לא רק בישראל, אלא בסטנדרטים אירופיים – אפשר היה לראות שבונים כאן משהו חדש.
ההתחלה לא הייתה פשוטה. היו לא מעט קשיים בדרך. הפסדים לא צפויים, חילופי מאמן, אירוח משחקים בבולגריה. לאט-לאט הדברים התאזנו והפועל התחילה לשחק יותר טוב, להתחבר.
אבל אף לא חשב שהיא מסוגלת לעשות את מה שעשתה בחצי הגמר בוולנסיה. אף אחד כמעט לא נתן לה סיכוי לעבור את הקבוצה החזקה ביורוקאפ. לספרדים היה יתרון ביתיות, תקציב גדול יותר והם עתירי ניסיון במפעלים הגדולים של הכדורסל האירופי, כולל לא מעט שנים ביורוליג. הניצחון הזה נתן את החותמת הרשמית לכך שזו הפועל ת"א שלא הכרנו. שזו קבוצה שמוכנה ובשלה לעשות את קפיצת המדרגה שעופר ינאי חלם עליה מהרגע שרכש את המועדון, שרוצה ויכולה להשתדרג לליגה של הגדולים באמת – היורוליג.
עכשיו המועדון הזה רחוק שני ניצחונות מהיסטוריה. הגעתי עם הפועל ת"א לחצי גמר גביע קוראץ', זכיתי איתה בגביע המדינה ושיחקנו בגמר הפלייאוף. היום אני אוהד את הקבוצה ונשארתי קשור מאוד אליה. לראות אותה קרובה כל כך לזכייה בגביע אירופי – זה מרגש במיוחד.
צריך להוריד בפניה את הכובע, להגיד שאפו על כך שהצליחה לעשות את זה, ולהחזיק אצבעות שהשחקנים יצליחו להשלים את המשימה. הפועל מגיעה לגמר הזה כפייבוריטית, מעמד שהיא לא רגילה אליו – וזה יהיה המבחן האולטימטיבי עבורה. אם היא תעמוד בו, זה יהיה הישג עצום.
הביאה לדפוס: סתיו איפרגן