כל מי ששיחק באוסישקין בתקופתנו נשאר אדום בנשמה, וההתרגשות ממה שעובר על הקבוצה כיום עצומה. כולנו, אוהדי הפועל ת"א, מצפים לשבוע הגדול – ומקווים שיסתיים בהצלחה. מאז שעופר ינאי הגיע למועדון, הוא יצר תקווה וציפייה אמיתית. עכשיו, זה סוף-סוף מתקרב להתממש.
כבר בתחילת העונה הוחתמו שחקנים כמו פטריק בברלי, סביבו נבנתה הקבוצה. ככל שהעונה התקדמה, ראינו כיצד הדברים משתנים – ושהכוונות של הבעלים רציניות. הוא השקיע כסף, החליף את המאמן סטפנוס דדאס והביא במקומו את דימיטריס איטודיס, אחד מגדולי המאמנים באירופה כיום. כשמחתימים שם כזה – זה אומר הכל. הולכים עד הסוף. והזמן של הקבוצה הגיע.
האוהדים מחכים לרגע הזה כבר עשרות שנים – עוד מהתקופה שלי, בשנות ה-90, כשזכינו בגביע. אני יודע מה עובר עליהם: לילות בלי שינה, התרגשות, דפיקות לב. אני זוכר את ההרגשה. זכייה בתואר אירופי תהיה היסטורית עבור המועדון – ובמיוחד אם תוביל גם ליורוליג. זו שאיפה של דורות – הרבה סבל, הרבה אכזבות, והרבה תקווה.
הפועל ת"א הוא מועדון שסבל מחוסר יציבות כלכלית במשך שנים. עכשיו סוף-סוף יש שקט. ינאי, במובנים רבים, הוא המשיח שהמועדון חיכה לו.
מה שקורה היום קרה במהירות מפתיעה. לרוב, זהו תהליך שנמשך שנים. אבל ינאי הלך אול-אין כבר מההתחלה, לקח שליטה מלאה – והנה, הקבוצה בגמר. לעבור את ולנסיה, יריבה ברמה גבוהה מאוד, זה הישג מדהים. בעונה הזו עברו על הקבוצה לא מעט שינויים ואכזבות, וזה רק מדגיש כמה הרגע הזה מיוחד. עכשיו, כשיש הזדמנות – צריך לקחת אותה. הקבוצה מוכנה. הניצחון האחרון נתן ביטחון – גם לקראת מאבק האליפות.
נשאר רק דבר אחד: להשלים בין מחנות האוהדים. אני מאמין שתואר יעשה את זה. כבר בתחילת העונה אמרתי לשמעון אמסלם – תואר יחזיר את כולם, יאחד את הקהל, במיוחד אחרי כל הבלגן סביב המעבר להיכל מנורה מבטחים.
הביאה לדפוס: סתיו איפרגן
האוהדים מחכים לזה עשרות שנים – עוד מהתקופה שלי כשזכינו בגביע. לילות בלי שינה, התרגשות, דפיקות לב
