אני כותבת את המילים בלב רועד, כאמא לאמא. לי יש בבית עוד צאצא וגם לך בבית יש עוד צאצא פרי בטנך. בינינו סופיה אחת קטנה, ששוכבת ישנה עכשיו לצידי. אני מחזיקה לה את היד, כמו שאני עושה בכל לילה מאז שנולדה. רק שהפעם - היד שלי רועדת.
אני כותבת כאמא. כאישה שנשאה ברחמה ילדה, כמעט עד לידה, במשך כמעט 8 חודשים, בלי לדעת שיום אחד מישהו יגיד לה: ״היא לא שלך״.
אני הכרתי אותה ונקשרתי אליה עוד לפני שהיא נולדה. כשהרופא הסתכל עליי ואמר לי בעיניים עצובות ומודאגות "העוברית שלך סובלת ממומים חמורים אני ממליץ לך להפסיק את ההיריון". ידעתי שכולם מצפים ממני להרים ידיים.
כולם אמרו לי "תעשי הפסקת היריון. אין סיכוי. אין טעם." אבל אני הסתכלתי על המוניטור, ראיתי את הלב של פועם, ובלב שלי שמעתי אותה לוחשת לי "אל תוותרי עלי". אז לא ויתרתי.
עברתי איתה את הבדיקות הכי קשות. את הניתוחים הכי מסובכים, עוד כשהייתה ברחם – החלטתי לסכן את חיי בשבילה ולתת לה חיים. הרגשתי כל תנועה שלה ברחם שלי, כל דופק קטן. וכשהיא יצאה לאוויר העולם - העולם שלי התחיל.
אחרי הלידה ישבתי ליד האינקובטור כשהיא מחוברת לצינורות, התפללתי, בכיתי, קיוויתי. הייתי שם, כל רגע, כל שניה. את כל חיי זנחתי בשבילה, למענה. אני הייתי שם כשהיא פתחה עיניים בפעם הראשונה. כשהיא חייכה. כשהיא נשמה לבד. כשהיא התאוששה מניתוח קשה, ועוד אחד, ועוד אחד. וכך עברנו יחד שישה ניתוחים בלב הקטן שלה.
ולא רק שנולדתי מחדש איתה כאמא - אני כבר כמעט שלוש שנים אמא שלה. כמעט שלוש שנים שאני מקלחת אותה, מאכילה אותה, מרגיעה אותה בלילה, שרה לה ברוסית שירים מבית אמא כשהיא חולה, כשמעלינו סערה משפטית, סערה רגשית שמנסה לסחוף אותנו מחוף המבטחים של הבית שלה, שהוא הבית שלנו. השקט הבטוח והשמח.
אני האמא שלה. לא רק בגלל הגנטיקה. בגלל הבחירה. בגלל הדרך. בגלל הלב.
אי אפשר ולו לרגע לדמיין, כאמא, את הסיוט הזה. שמישהו ידפוק לך בדלת ויגיד לך ״הילדה שלך שילדת והנקת וגידלת - היא לא שלך״. אני מאמינה שכל לב, של כל אמא, רועד רק מהמחשבה. בשבילי זה לא סיוט, זו המציאות.
היום אני רוצה להגיד שאני מושיטה לך יד לשלום - תקבלי כאמא. בואי ניתן לגשם שירד עלינו עד היום לשקוע באדמה, כי גשם הוא זמני. גשם גם יכול להפריח פרחים. אני מתפללת שנצליח, אני ואת, לבנות עבורה בזהירות, ברגישות, עתיד טוב וכך בסבלנות המתבקשת מהמורכבות הרפואית שלה לאט לאט תגיע היציבות שתירקם בינינו מתוך האהבה לסופיה.
בואי תיקחי חלק שמתאים למציאות הבלתי אפשרית אליה נקלענו, אני ואת. בואי תצטרפי לסיפור החיים שלה ולבית שלה בלי לפגוע בה יותר ממה שהנסיבות של חייה פגעו בה עד כה. היציבות שהיא זקוקה לה, החיבוק שלנו המוכר לה, היד שהיא מחזיקה בלילה, הם הבריאות שלה. בלעדיהם צפויה לה סכנת חיים אמיתית.
היא ילדה אחת - עם לב קטן שעבר שישה ניתוחים. בואי יחד נשמור עליו שלם, מאהבת ומהקרבת אם.
הביאה לדפוס: אור הדר
