אלה רינגל היא פסיכולוגית ארגונית שעד לפני שלוש שנים עשתה קריירה מכובדת בצבא, אבל עזבה הכל כדי להקים את "הרבעון הרביעי", תנועה אזרחית שנראה שכבר מתחילה לייצר את פעמי התיקון שאנחנו כל כך זקוקים לו.
"באנו לשנות את המערכת הפוליטית מפוליטיקה של הכנעה, שבה תמיד יש צד מנצח וצד מפסיד ואז כולנו מפסידים, למערכת פוליטית של תקווה שבה יש שותפות והסכמות רחבות, מתוך הגדרה מחודשת של מפת הגושים במדינת ישראל", היא מסבירה.
ואיך תעשי את הקסם הזה?
"יצאנו לדרך לפני שלוש שנים, עוד לפני המהפכה המשטרית והמלחמה וכשנפתלי בנט היה ראש ממשלה, כלומר לא קמנו סביב השאלה כן או לא ביבי, שהיא שאלה פחות חשובה לגודל השעה. קמנו כי הרגשנו שהשורש לבעיות שלנו הוא הקיטוב הרגשי העמוק שמפרק אותנו מבפנים ולא מאפשר לשום הכרעה להתקבל, וכפי שראינו, זו באמת סכנה קיומית. היום הקו המוביל הוא של 'ימין או שמאל, כן ביבי לא ביבי', אבל בעצם יש במדינה בייס של המון ישראלים שהם גם אידיאולוגים מאוד וגם מתונים מאוד, מרגישים לבד ורוצים לבנות את ישראל מחדש ביחד. והם גם מוכנים לא לקבל 100 אחוז מהחלומות שלהם. בתנועה יש לנו חלוקה כמעט שווה בין תומכי קואליציה ואופוזיציה שמרגישים שכבר אין להם בית פוליטי ורוצים לייצר סיפור ישראלי חדש ואחר, שמבוסס על בריתות חדשניות ועל ההבנה שיש ניצוץ של אמת בכל צד".
היא בת 45, נשואה ואמא לחיילת בת 20 ולבת 14. "בעלי דתל"ש אז עשיתי הכל צעירה", היא מחייכת, "כשעזבתי הכל לפני שלוש שנים ואמרתי שאני חייבת להציל את המקום הזה, בעלי חשב שהתחרפנתי ושאל אם אני זוכרת שיש לנו בנות ושאני צריכה להביא משכורת הביתה. עניתי לו שאני עושה את זה בדיוק כי יש לנו בנות שהעתיד שלהן פה בסכנה, ושגם אם לא יצליח לי, לפחות אדע שקפצתי לתוך השדה שמארגן מחדש את האזרחים והאזרחיות לעשות שינוי".
וזה מסע משוגע, שבו כבר שלוש שנים היא והשותפים שלה מסתובבים מסלון לסלון בכל חלקי החברה הישראלית, ופוגשים ישראלים מפוחדים ומיואשים שכמהים לשינוי.
"ה-DNA היהודי תמיד היה מורכב ממחלוקות לצורך התקדמות, והרעיונות הכי חזקים שתמיד לוקחים אותנו קדימה נולדו במקום שבו היה גיוון", טוענת רינגל, "אבל מה שקורה היום בפוליטיקה הישראלית מחליש אותנו, כי צורת המשחק מאפשרת רק לצד אחד לנצח, ולכן אנחנו במאבקים בלתי פוסקים. לכל צד הרי יש את הפחדים שלו, וכל הפחדים הללו אמיתיים. למשל, מי שתומך ברפורמה המשפטית פוחד מקולו של בג"ץ ואומר, למשל, אני פוחד שיבוטל פה חוק השבות. ומהעבר השני אומרת אישה ליברלית שהיא פוחדת שאם לממשלה יהיה כוח עודף על פני מערכת המשפט יימחקו זכויותיה כאישה. וכך כל צד מתבצר בפחדיו בלי להוביל לשינוי גדול".
אז מה הפתרון שהרבעון הרביעי מציעה? קודם כל להיזכר שדמוקרטיה מושתתת על שלוש רשויות ולכן יש להשיב בדחיפות את השחקן השלישי שהלך לנו לאיבוד – הכנסת, שנועדה להביא את קולו של העם, אבל השפעתה בשנים האחרונות אפסית. הרכיב הנוסף הוא ניסוח חוקה בהסכמה. "נעשה זאת בסיועם של עשרות אלפי אזרחים ואזרחיות שמגיבים להצעות של המומחים שלנו ויוצרים גשר של הסכמות לכתיבה מחודשת של הסיפור הישראלי", היא מסבירה.
אגב, הראשון שניבא שנצטרך לכתוב מחדש את הסיפור הישראלי לאחר שהמדינה תגיע פחות או יותר לגיל גבורות היה ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, שאמר שנצטרך לענות מחדש על השאלה למה אנחנו חיים פה ולמה ביחד.
כיום יש כבר יותר מ-200 אלף חברים בתנועה. הסיפור החדש שהם ניסחו בליווי מומחים לאזרחות, כלכלה, משפט, חברה, חינוך, בריאות ועוד עומד על שש רגליים שאין עליהן כל דיון: ישראל היא מדינה יהודית בערכים שלה ובאופן שבו היא מתנהלת; ישראל היא דמוקרטיה ליברלית בשיטת המשטר ובערכים שלה; ישראל היא מדינה ציונית; הערבים במדינה הם שותפים מלאים לניהול המדינה ולסיפור שלה; לכולנו יש אחריות משותפת על המדינה; ישראל היא מדינה של קִדמה וטכנולוגיה.
"יש לנו בתנועה בייס גדול שאומר: נכון, לא הכל מושלם בתוך הסיפור הזה, אבל אני חותם עליו ובתוכו ננהל את המחלוקות, כי הוא מציב בפנינו את מה שישראל היא כן במקום את מה שהיא לא", אומרת רינגל ומכריזה: "ומי שמתחבר שיבוא אלינו".
היא מזהירה כי "בפעמיים הקודמות שהייתה לנו ריבונות, התפרקנו ברבעון הרביעי. עכשיו אנחנו באותו סייקל והפעם צריך לנצח את ההיסטוריה. הדרך לשם היא בפעולות שאמנם סיזיפיות, אבל הן מייצרות תקווה. אני יודעת שיש לנו מה לעשות ויודעת שיש פה המון אנשים שהם הפתרון למצב, ולכן אני קמה בכל בוקר כדי להגדיל את האנרגיה של הבנייה. נכון שכרגע המצב שלנו קשה ועצוב, בטח כשיש עדיין חטופים בעזה, אבל אני אף פעם לא מאבדת את התקווה כי היא אנרגיה של עתיד".
בינתיים אלפי הייטקיסטים כבר עזבו את הארץ.
"כדי לנצח את זה צריך לדמיין את ישראל בעוד עשר שנים כאומת טכנולוגיה עם מיליון ישראלים שחזרו אליה. אנשים צוחקים עליי כשאני אומרת את זה, אבל בואו לא נאבד את היכולת לדמיין עתיד. זה סוד הקסם שלנו, אנחנו עם שתמיד דמיין עתיד. וצריך גם לקיים מחדש את ההבטחה שבין האזרחים למדינה. אנחנו קמנו על ההבטחה הפשוטה ש'לעולם לא עוד'. התמונה הקשה של שירי ביבס עם ילדיה כשאין אף חייל שעומד בין השוחט לבין הילד הישראלי ואמו, זה אובדן ההבטחה שלנו לעצמנו. צריך לחדש את ההבטחה כדי שאנשים יגורו פה ויילחמו על המקום הזה והיא לא יכולה להיות 'לעולם לא עוד'. היא צריכה להיות 'לעולם לא עוד, ולעולם לעולם ביחד'".
