העונה של מכבי חיפה היא כישלון מוחלט, אין לה אפילו משהו קטן להיאחז בו כדי לשנות את התמונה. השער השלישי שספגה מול הפועל באר-שבע היה אחד המשפילים שהיא חטפה בשנים האחרונות. נרפות הגנתית כזו לא נראתה מאז שגיא לוזון אימן את הקבוצה. שחקני באר-שבע התמסרו ברחבה כאילו הם במעגל הקפצות בים, זה שער שמצורף אליו מכתב פיטורים.
אבל ברק בכר הרוויח את הזכות להיכשל, הוא כל כך הצליח עד ששריין לעצמו מעין "כרטיס יציאה מהכלא" כמו במונופול. הכרטיס הזה כולל חוזה לעונה הבאה, גם אם הפסדת כמעט בכל המשחקים החשובים העונה. אוהדים יודעים להצביע על מאמן ומנהל מקצועי כאשמים, אבל מה עם השחקנים?
למכבי חיפה יש שחקנים שמרוויחים כמו בכר, הם לא אחראים על מה שקורה לקבוצה? כשנכשלים, האשמה היא רק אצל המאמן? אין מצב, החיים הם לא המשחק "פוטבול מנג'ר" שבהם המאמן הוא כל יכול, וכל חילוף קובע. השחקנים הבכירים של מכבי חיפה נושאים באחריות לא פחות מבכר, שכדמות ענקית בכדורגל משמש כחומה ביניהם לבין האשמה. הוא לא אשם בשער השלישי, מה הוא יכול היה לעשות? לצעוק עליהם שיתאמצו מהקווים? הוא לא צריך להסביר לשחקנים מקצועניים מה ההבדל בין 2:0 ל-3:0 במשחק מרכזי.
הסיפור במכבי חיפה ממחיש לנו את חולשתו המנטלית של הכדורגלן הישראלי הממוצע, הוא מתפרק בקלות ורועדות לו הרגליים בתנאי לחץ. המעבר המהיר ממשחק משעמם ל-0:3 הזכיר לי את התבוסה המביכה 4:1 לאיסלנד במוקדמות היורו. גם שם העניינים התפרקו במהירות שיא. איזה מזל יש לשחקני מכבי חיפה שהם יכולים להסתתר בצל של בכר. הוא נכשל, הם לא. פעם היו אומרים שצריך לעלות עם הנוער. במקרה הזה, שווה לשקול את ההצעה המיושנת הזאת עד סוף העונה. לחלק מהשחקנים לא מגיע אפילו להיות ביציע. בעצם, משחקים על כלום עד סוף העונה זה עונש ראוי.
