בתום דיון ממושך בן יותר מעשר שעות החליטו שופטי בג"ץ לאפשר לממשלה וליועצת המשפטית לממשלה להגיע למתווה מוסכם בנוגע לפיטוריו של ראש השב"כ רונן בר, וזאת עד 20 באפריל, אחרי פסח. במהלך הדיון הסכימו השופטים עם הממשלה כי יש לה סמכות רחבה לפטר את ראש השב"כ, אולם גם נטו להסכים עם העותרים כי נפלו פגמים מהותיים בהליך הפיטורים.
צו הביניים שהוציאו השופטים קובע שראש הממשלה אמנם רשאי לראיין מועמדים להחלפת בר בתפקיד ראש השב"כ, אולם בר ימשיך לכהן בתפקידו עד למתן החלטה אחרת – "על כל המשתמע מכך", כתבו השופטים ופירטו: "אין לקדם כל מהלך שעניינו סיום כהונת ראש השב"כ, לרבות הכרזה על מציאת מחליף או ממלא מקום לראש השב"כ, ואין לפגוע בסמכויותיו". למעשה, השופטים אסרו על הממשלה לפטר את בר בתאריך המיוחד, מחר.
ראש השב"כ, עוד נקבע בבג"ץ, יוכל להגיש תצהיר חסוי לבית המשפט – ועותק ממנו יועבר לראש הממשלה. נתניהו יגיש תצהיר שתומך בטענותיו העובדתיות עד 24 באפריל, ויצרף לתצהיר את המסמכים הנחוצים.
במהלך הדיון הציע השופט נעם סולברג כי ההחלטה בנוגע לפיטורים תועבר לוועדה למינוי בכירים, אולם בזו אין מספיק חברים ולא ניתן לכנסה. גם האפשרות שעלתה מפי השופטת דפנה ברק-ארז לפטר את בר לאחר סיום חקירת פרשת קטארגייט נדחתה על ידי בא כוח הממשלה, עו"ד ציון אמיר, מאחר שהחקירה צפויה להימשך זמן רב מאוד.
נציג הממשלה, עו"ד אמיר, התייחס לנימוק של ראש הממשלה לפיטוריו של בר. "אמון של ראש ממשלה בראש שב"כ אינו אמון אישי. הם לא חברים וזו לא משרת אמון. מדובר על אמון בשיקול הדעת ובמקצועיות של ראש השב"כ". השופט סולברג הגיב: "אין עוררין שכשאין אמון ניתן לפטר, אך האם ניתן לפטר ללא מענה של ראש השב"כ ולהסתפק במכתב שלו?". השופטים הביעו ביקורת על כך כי הממשלה, אף שבסמכותה לפטר את ראש השב"כ, לא הציגה בפניו את הסיבות לפיטוריו ולא איפשרה לו להגיב אליהן. בשל כך הוא נמנע מלהגיע לדיון והממשלה הסתפקה במכתב שהוא הגיש לה לקראת הדיון. לפי המשפט המנהלי, חובה על הרשות המנהלית לקבל החלטה על בסיס תשתית עובדתית ואחרי מתן אפשרות תגובה כחלק מבירור העובדות בטרם קבלת החלטה. מהערות השופטים עולה כי כל אלה לא קוימו. השופטת ברק-ארז העירה: "צריך היה לפרוש בפניו (בפני בר) את הטענות כדי שיגיב להן, היית מקבל לקוח שלך שיאמרו לו שאת הטענות נגדו בכתב האישום תפגוש רק בבית המשפט?". כאשר עו"ד אמיר אמר שבר ויתר על זכות השימוע ("הוזמנת לשימוע בישיבת הממשלה, והחלטת לא להגיע. אתה לא אדם פרטי, אתה קורא תיגר על הממשלה"), הגיבה השופטת ברק-ארז: "זכות השימוע היא קודם כל להציג בפניו את העובדות אליהן הוא צריך להתייחס".
בג"ץ העביר כעת את הכדור למשא ומתן בין הממשלה ליועמ"שית. כדי שזה יקרה, ישנה אפשרות אחת: שהממשלה תפרוש בפני בר את הטענות כלפיו, הוא ישיב בפירוט, ואז תוכל הממשלה לקיים ישיבת שימוע חוזרת בהשתתפותו וכך לרפא את הפגם המנהלי של ההחלטה המקורית על הפיטורים. היועמ"שית נוטה להתנגד לכך משום שלשיטתה ראש הממשלה מצוי בניגוד עניינים בשל חקירת פרשת קטארגייט. מה שהצדדים יוכלו לעשות במצב זה, הוא לקבוע מועד שעד אליו חלקו של השב"כ בחקירה יסתיים ורונן בר יסיים את תפקידו, וכן כי ראש השב"כ החדש לא יוכל לעסוק בחקירה. ככל שהיועמ"שית והממשלה לא יגיעו לפתרון, ונכון להיום זה נראה תרחיש ריאלי, הרי שבג"ץ יצטרך להכריע באמצעות פסק דין סופי.
לשכתו של ראש הממשלה פרסמה תגובה לפסיקה, ובה לא ציינה כי הוא מתכנן שלא לכבד אותה, בניגוד לשרים אחרים בממשלה. "השופטים חזרו בדיון שאין חולק על סמכותה של הממשלה להעביר את ראש השב"כ מכהונתו. לכן תמוהה החלטת בג"ץ לדחות בעשרה ימים את מועד סיום כהונתו של ראש השב"כ. אין להעלות על הדעת תוצאה שלפיה ממשלת ישראל תהיה מנועה מהעברת ראש שב"כ כושל מתפקידו רק בשל פתיחה בחקירה שאינה קשורה לאף אחד משרי הממשלה. להפך – תוצאה כזו תאפשר לכל ראש שב"כ כושל שרוצה להישאר בתפקידו לפתוח בחקירה נגד כל אדם הקשור ללשכה של מי מהשרים, ובכך למנוע את פיטוריו".
