מה יש לצבא להסתיר מהפעולה בעזה? כחודש ימים של פעילות מבצעית מצומצמת של כוחות צה"ל ברצועה מאז עצירת הפסקת האש, והרמטכ"ל החדש רא"ל אייל זמיר ודוברו תא"ל אפי דפרין מתעקשים על מדיניות עמימות בנושא. זאת תוך הסתרת מרבית הפעילות – למרות חוסר בתמיכה הציבורית שהייתה בתמרון בתחילת המלחמה ושנגמר בחודש אוגוסט אשתקד, עם כיבוש ציר פילדלפי והפעולה העצימה האחרונה, ברפיח.
בצה"ל מסבירים את שתי הסיבות להסתרה: חוסר רצון לנדב לחמאס מידע על כוונות המבצע הנוכחי ואופיו; וגם רצון מול הציבור הישראלי, בעיקר של הרמטכ"ל החדש, קודם לעשות ואז לדבר. זאת אחרי שבנאום הבכורה שלו, לפני כחודש וחצי, אמר זמיר את האמת הכואבת בפניהם של הרצי הלוי וראש הממשלה בנימין נתניהו, בטקס החילופים שנערך באולם הקטן של מגדל הכנרית של חיל האוויר, בבסיס הקריה בתל-אביב: "חמאס לא הוכרע – ולפנינו שנים של מלחמת התשה רב-זירתית".
די בכך לקבוע, הלכה למעשה, ובלי הרבה פרשנויות, שישראל נכשלה בהכרעת חמאס, בין שצבאית ובין ששלטונית, בגלל עקשנות הממשלה שלא לכונן לארגון הטרור חלופה כלשהי לשליטה על שני מיליון עזתים, ולמרות שעברה שנה וחצי מאז 7 באוקטובר.
כיבו את המצלמות
במהלך התמרון אשתקד בעזה, צה"ל תידרך על בסיס יומי את הציבור שהקריב עם קרוביו הלוחמים בגדודים וביחידות שפעלו ברצועה; הצבא איפשר לכתבים לראיין אותם בשטח הפלסטיני על בסיס כמעט שבועי, להביא את קולותיהם ופניהם לבתים הישראליים, למשפחותיהם. כיום אפילו אסור להראות פנים של חיילים וקצינים עד דרגת תא"ל, מחשש שיסובכו בחו"ל על הפרות של החוק הבינלאומי.
דובר צה"ל דאז, תא"ל דניאל הגרי, גם התייצב מול המצלמות, תדיר, ופירט על כישלונות והצלחות, על הישגים ואתגרים, כדי לשתף את הציבור בהתקדמות הלחימה, במגבלות האפשר מבחינת ביטחון מידע. דובר צה"ל החדש דפרין עשה זאת פעם אחת מול המצלמות, וצה"ל מסתפק בהודעות לקוניות, אחת ליומיים, בממוצע, על פעילות הלוחמים באזור החיץ בגבול או בציר הביתור בין רפיח לחאן-יונס.
היקפי הודעות אלו לתקשורת, עומקן והפירוט הוויזואלי שלהן, דומים לאלו שהיו בסבבי ההסלמה "הרזים" בעזה, בשנים שקדמו למלחמה. השבוע כן התרחש אירוע חריג, אבל בהובלת ובשליטת לשכת שר הביטחון, כאשר כתבים צבאיים הוכנסו עם ישראל כ"ץ לשיחת תדרוך קצרה עימו בציר הביתור, שזכה על ידי הדרג הפוליטי לכינוי הרומנטי "ציר מורג", זכר לעבר או רמז לעתיד מהיישוב הישראלי שהיה בקרבת ציר זה לפני ההתנתקות.
מדיניות העמימות הזו נוחה מאוד גם לדרג הפוליטי בציר נתניהו-כ"ץ: בתקשורת מוצג בשגגה המהלך הקרקעי הנוכחי, בחלק מהמהדורות, כחידוש התמרון נגד חמאס, או כחידוש הלחימה במלוא עוזה. כך יכולים בחוגי הימין להתרווח על הספה ולחשוב ששוב צה"ל שובר את העצמות לארגון הטרור, ובן גביר לשוב על בסיס זה לממשלה וסמוטריץ' להפסיק לאיים בפרישה. שניהם, אגב, כנראה יודעים את האמת, ואולי שותפים לה: חמאס נותר עדיין, בתרומה מכרעת של המדיניות הישראלית, כנכס ברצועת עזה לטובת בידולו מהרשות הפלסטינית.
רבע כוח
הדרמטיזציה הזו, אפוא, חוטאת למציאות, בלשון המעטה, בוודאי כאשר אחת האוגדות שפועלות כעת בעזה כוללת בקושי חטיבה וחצי, צוות קרב חטיבתי קטן יחסית - כרבע מהיקף ממוצע של אוגדה בתמרון שהיה בתחילת השנה שעברה.
בצה"ל מודים כי מטרת הפעולה הנוכחית בעזה צנועה יחסית: ללחוץ על חמאס לשחרר יותר חטופים בפעימה נוספת, ואולי להתפשר על עסקה שכוללת יותר דרישות ישראליות, כמו פירוז הרצועה מנשק והגליית ראשי ארגון הטרור.
"אין כמעט היתקלויות בפעולה הנוכחית כי היא מצומצמת וחלקית, וגם כי רוב מחבלי חמאס ברפיח הנטושה ברחו לערי העקורים באזור חאן-יונס", מסביר קצין שפועל בגזרה, "אנחנו ממשיכים בציד של פעילים ומחבלים מהאוויר ומנסים למצוא גם מפקדים בחמאס. זה גם יוצר תזוזה ולחץ בארגון הטרור, אבל לא מיועד ולא יכול להכריעו".
