קיבוץ כיסופים, שפונה למגורים זמניים ביישוב עומר לאחר טבח 7 באוקטובר, שיגר מכתב חריף למינהלת תקומה ולשרת ההתיישבות אורית סטרוק בדרישה לטפל בליקויים במבני המגורים שבהם שוכנו. כ-25 משפחות, בהן תינוקות, קשישים וחולים, מתגוררות כיום במבנים שבהם תשתיות לקויות: ברזלים חשופים, קירות סדוקים, רצפות שבורות, שלוליות בתוך הבית, רטיבות קשה, עובש – ואף ממ"דים המתנתקים משאר המבנה.
"מבני המגורים אינם עומדים בתקני הבטיחות", נטען במכתב, "המצב הוא תוצאה ישירה של כשלי ניהול ומאבקים תקציביים בין משרדי הממשלה – עייפנו מדיבורים ושיח מכבד ומכיל. הגיעה העת למעשים".
מנהלת קהילת הקיבוץ, שרון עופרי, אומרת ש"כבר מאוקטובר אנחנו מתריעים שהבתים מתפרקים והתחושה היא של הפקרה. הקבלנים שהגיעו 'הדביקו פלסטר' – והבעיות חזרו. חוסכים על חשבון הבטיחות שלנו. חלק מהבתים הם מפגע בטיחותי. במצב הזה אנחנו לא חוגגים את חג החירות. נציגים מטעם הממשלה לא מגיעים לפגישות שהם עצמם קובעים".
במכתב צוין עוד כי "אנחנו לא מבקשים רחמים, אנחנו דורשים את זכויותינו ואת מימוש החזון שאתם עצמכם הצהרתם עליו. ציפינו שהמדינה תעמוד לצידנו, אך נראה שהדרך היחידה להשיג תוצאות היא באמצעות דרישה נחרצת ובלתי מתפשרת".
מי אחראי?
דניאל ושיר דמיטריינקו, זוג צעיר עם תינוקת בת שבעה חודשים, מספרים כי עברו להתגורר בקרווילה בעומר שבוע לפני לידת בתם. "אחרי שחולצנו מהקיבוץ ב-7 באוקטובר פינו אותנו לים המלח", דניאל מספר, "שמחנו לצאת מהמלון אחרי עשרה חודשים. לבשל לעצמנו, להרגיש קצת בבית ולא בחדר קטן. אבל פתאום התחלנו לשמוע רעשים בלילה, קליקים מוזרים. זה התחיל מסדק בחיבור בין הממ"ד ליחידת הדיור. תוך שבוע הממ"ד שקע, הבלטות התפרקו ונכנסו מים לרצפה. פתאום הייתה שלולית באמצע הבית".
דניאל מוסיף ש"הממ"ד זה החדר של התינוקת שלנו. יום אחרי ששלחו מישהו לתקן, חתיכה מהתקרה נפלה שנייה אחרי שעברתי שם איתה על הידיים. אשתי חוששת להיכנס לשם כדי להחליף לה טיטול. היה לכאן ירי רקטי. אנחנו צריכים לרוץ לממ"ד כשיש אזעקות דרך הבלטות השבורות והשיפוע החד ברצפה. אנחנו גם מפחדים שהתינוקת תזחל בבית. אנחנו אומרים תודה שיש לנו קורת גג, אבל היא מתפרקת – ואנחנו חודשים בלי פתרון. אם משהו יתרסק על הילדה שלי, מי ייקח אחריות?".
בתיה ניסן, נשואה ואם לשניים, חולצה ב-7 באוקטובר אחרי שהייתה 17 שעות בממ"ד עם משפחתה. גם היא מתגוררת כיום בעומר, ומתארת את התחושות הקשות. "אחרי הפעם השלישית שהגיעו – עדיין הבלטות ממשיכות להישבר, הסדקים לא מפסיקים להיפער, והשיפוע ברצפה בולט לעין", מספרת בתיה, "הקיר סדוק עד כדי כך שאפשר לראות את האור מבחוץ. זה כל כך מכעיס ומתסכל. אני לא מבקשת רחמים – רק יסודות ראויים. זו תחושת זלזול, שמורחים אותנו וחוסכים על חשבוננו. עברנו מספיק. גם ככה הבית שלנו בטלטלה, לפחות שהבית הזמני שלנו יהיה ראוי למגורים".
בתיה מצביעה על רצפת הממ"ד וממחישה את השיפוע החד שנוצר עקב שקיעת המבנה, ועל סדק בקיר שדרכו רואים את האור שמגיע מחוץ לבית. "זה משפיע עליי באופן משמעותי", היא אומרת, "יש שיגידו שצריך לנשום עמוק כי זה בסך הכל זמני – אבל כרגע זה הבית שלי. עברנו לפה באיחור בגלל עניינים פנימיים של המדינה, וגם עכשיו אנחנו ממשיכים לסבול בגלל זה".
סדק נפשי
בני חסון, חבר כיסופים 40 שנה, משמש כדובר הקיבוץ. הוא מתאר מצב דומה: "הממ"ד שקע, הקיר קורס, ואני לא יודע מתי זה ייפול עליי. כל פעם זורקים אחריות אחד על השני, אומרים 'זה אשם, זה אשם'. מדינת ישראל הפקירה אותי ב-7 באוקטובר ובמקום לתקן את העוול – מקשים עלינו עוד. היו אזעקות והדרך לממ"ד מסוכנת. אנשים עלולים להחליק וזה מפחיד. אני גם ככה מרגיש רע בזה שאני עקור מביתי. חשבתי שאחרי יומיים יסדרו את זה. הגיעו אנשים, הדביקו ועשו איזה משהו, אבל זה חוזר. עכשיו הם גם לא מגיעים. בכנות, הנזק הפיזי פחות מפריע לי, זאת התחושה. תנו לנו את תחושת הביטחון גם פה. ברגע שלא מתייחסים לסדק פה, גם לא מתייחסים לשאר הסדקים. זה לא רק סדק פיזי".
ממינהלת תקומה ומהמשרד להתיישבות נמסר: "צר לנו על תחושות התושבים. אנו רואים חשיבות עליונה בטיפול הליקויים שעלו. אנו פועלים בדחיפות מול הקבלן באמצעות החטיבה להתיישבות, וסוכם כי הליקויים יתוקנו כבר במהלך חול המועד. הטיפול יתבצע בתיאום מלא עם נציגי הקהילה".
דניאל דמיטריינקו: "הממ"ד הוא החדר של התינוקת שלנו. יום אחרי ששלחו מישהו לתקן, חתיכה מהתקרה נפלה שנייה אחרי שעברתי שם איתה. אשתי חוששת להיכנס לשם כדי להחליף לה טיטול"
