התנשאות וזלזול הן שתיים מהתכונות הגרועות ביותר שקיימות. התנשאות אומרת שאת או אתה חושבים שאתם החכמים והידענים מכל. איש לא מבין את המצב כמוכם. זלזול מהווה יחס של ביטול עד כדי בוז בזולת. לעיתים הזלזול מתבטא בכעס וביחס של חוסר כבוד קיצוני לאדם אחר או כלפי גורם כלשהו. מצער לומר, אולם בשתי התכונות הללו עשו בחודשים האחרונים שימוש רב דווקא שניים מבכירי השלטון הנוכחי בישראל: ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ'.
בסופו של יום, מי שמשתמשים בשתי התכונות הללו הופכים בעצמם לקורבנות של יחס דומה. וכמה מצער, זה בדיוק מה שקרה בימים האלה ממש לשני האישים, כאשר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ובכירי ממשלו לא ספרו אותם, זילזלו בהם וגילו כלפיהם וכלפי (אי-)פועלם, בעיקר טראמפ, התנשאות מרחיקת לכת.
היחס המזלזל וההתנשאות היו חמורים במיוחד בשנתיים האחרונות דווקא בתחום הכלכלי ובניהול המשק הישראלי. נתניהו וסמוטריץ' דחו שוב ושוב כמעט בשאט נפש דברי ביקורת נוקבים, עצות חכמות למכביר והערות מאלפות, שהשמיעו כלפיהם גופים כלכליים וכלכלנים מובילים בעולם ובארץ.
ראשון המתנשאים היה מי שהידע שלו בכלכלה היה מצומצם למדי, בלשון המעטה, כאשר מונה לשר האוצר של מדינת ישראל. בעת שהחלו הליכי החקיקה המשפטית, המכונה "ההפיכה המשטרית", ואחר כך, כאשר הגירעון בתקציב המדינה זינק, ביטל סמוטריץ' במחי יד את הביקורת שהשמיעו על המתרחש בישראל והסכנות לכלכלתה בארגונים הכלכליים הבינלאומיים ובעיקר בחברות דירוג האשראי.
כאשר הופחת לראשונה דירוג האשראי של ישראל מצא שר האוצר לנכון אפילו לרמוז למניעים אנטישמיים ולשנאת ישראל, וטען כי מדובר בארגונים ובטיעונים לא רציניים. וזאת, דווקא לאחר שהחברות הבינלאומיות גילו רגישות יתר ונמנעו מלפרסם דוחות קשים על ישראל ולהוריד את דירוג האשראי מיד לאחר שפרצה המלחמה.
כאשר המצב הכלכלי בישראל הלך והחמיר השמיע סמוטריץ' דברי רהב על "מצבנו המצוין", ולמרבה הפלא הצטרף למקהלה גם ראש הממשלה בנימין נתניהו, איש שדווקא מבין היטב כלכלה ואף נחשב לאחד משרי האוצר הטובים שהיו לנו פה, לפני שני עשורים.
אולם השחצנות, ההתנשאות והזלזול כלפי חברות דירוג האשראי לא היו רק מנת חלקן. כאשר, במילים עדינות ובזהירות רבה, הציע היועץ הכלכלי הרשמי של ממשלת ישראל, נגיד בנק ישראל הפרופ' אמיר ירון, לחשוב שוב על הכספים הקואליציוניים וסגירת משרדי ממשלה מיותרים, דילגו נתניהו וסמוטריץ' על עצות הנגיד, ביטלו אותן במחי יד – והמשיכו לפזר את כספי משלמי המסים על משרדי המשימות הלאומיות והמורשת ועל שפיכת כספים אין-סופיים דווקא על הגורמים הלא-יצרניים ביותר במשק, מוסדות המגזר החרדי.
אז מי עוד מתפלא על כך שבעת שריחפה הסכנה שהנשיא הידידותי יטיל מכסים כבדים גם על ישראל, ראש הממשלה ושר האוצר שלו זילזלו, התמהמהו, ולא עשו דבר, עד לפרסום הודעה חסרת כיסוי, ללא חקיקה מקבילה, שישראל תוותר לארה"ב על 42 מיליון שקל של מכסי חקלאות. זה שווה בערך כמו שמישהו ינסה לשחד כאן חלילה ראש עיר במסטיק בזוקה.
וכך, מול התנשאות וזלזול שכאלה, היה מפתיע אותנו הרבה יותר אם טראמפ היה מודיע לנתניהו בפגישתם החפוזה בוושינגטון כי החליט לוותר לישראל על כל המכסים או לפחות להפחית את שיעורם מ-17% ל-10%. "הזובור" שעשה טראמפ לנתניהו היה בעצם הדבר הצפוי ביותר, לאור הזלזול וההתנשאות שהפגינו בכירי ממשלת ישראל כלפי תוכנית המכסים הנרקמת בבית הלבן.
למעשה, בעקיפין, הזובור כוון גם לסמוטריץ', שנתניהו בהתנשאות וזלזול כלפיו דחה את בקשתו להצטרף לביקור הדחוף בוושינגטון. אפשר לומר אפילו ששר האוצר בעצם "ניצל" בזכות התנשאות נתניהו כלפיו מהזובור המוחלט, בכך שלא נכח בחדר ההשפלות בעת פגישת טראמפ ונתניהו. ואת מחיר חטא היוהרה – ההתנשאות והזלזול הללו – ישלמו כעת כל אזרחי מדינת ישראל.
"הזובור" שעשה טראמפ לנתניהו היה בעצם הדבר הצפוי ביותר, לאור הזלזול וההתנשאות שהפגינו בכירי ממשלת ישראל כלפי תוכנית המכסים הנרקמת בבית הלבן
