שמו של מושב תקומה נקשר בעיקר לאנדרטת המכוניות השרופות בחלק המערבי של שדותיו. זהו השטח שבו רוכזו כלי הרכב שניזוקו בטבח 7 באוקטובר – והפך לאתר זיכרון. המושב עצמו, שנמצא שבעה קילומטרים מגבול רצועת עזה, ניצל באותו היום. כוח קטן של חברי כיתת הכוננות שמר עליו. רכבי המחבלים שעברו ליד שער הכניסה לא נכנסו אל המושב.
תקומה הוקם עם עוד עשרה יישובים במוצאי יום כיפור, בלילה שבין 5 ו-6 באוקטובר 1946. 77 שנים פחות יום לפני הטבח. רוב המתיישבים הראשונים היו ניצולי שואה ממזרח אירופה. לפני כשנה נפטרה שושנה נוימן, אחת המייסדות. כך הפך יהודה האופטמן (87) לניצול השואה האחרון במושב ששמו מסמל את תקומת העם היהודי.
בבוקר 7 באוקטובר יצא האופטמן, לבוש בחליפה וכובע לראשו, אל בית הכנסת במושב, כדי להתפלל תפילת שחרית. הוא פגש בדרך את שכנו שלמה שביקש ממנו לחזור לביתו אחרי שהסביר לו את המצב. "בשמחת תורה היו אצלי הבת עם הנכדות ורצינו לחגוג", הוא מספר, "ואני בכלל כבד שמיעה. זה עניין של גורל. זה הגורל של תקומה".
מחר יישא האופטמן, שהיה ילד בתקופת השואה, את תפילת "אל מלא רחמים" בטקס הממלכתי במוזיאון יד ושם. הוא נולד ב-1938 בצ'כוסלובקיה וב-1941 עברה המשפחה להונגריה. "מי שנשאר בצ'כוסלובקיה לא שרד", הוא אומר, "אנחנו עברנו להונגריה וניצלנו".
ב-1944 נכנסו הגרמנים להונגריה. אמו של יהודה השיגה מסמכי אזרחות שוודית עבור בני המשפחה והם מצאו מקלט בבית מוגן, אך האב נשלח למחנה עבודה. הוא נמלט מהמחנה, הסתתר ביערות ושב לביתו. שבועיים לאחר מכן חיילים גרמנים שוב לקחו אותו למחנה עבודה.
סבו וסבתו של האופטמן הוכנסו לגטו, ועזרו לאמו לטפל בארבעת ילדיה. האופטמן יצא מהגטו כדי לחפש שאריות מזון בפחים, אותן הביא לבני המשפחה הרעבים. כחצי מיליון יהודים הונגרים נרצחו בין 15 במאי ל-9 ביולי 1944 באושוויץ-בירקנאו. "זה היה עניין של גורל", האופטמן אומר, "אותנו לא העלו לרכבות, ואחרים כן".
בסוף המלחמה האופטמן ואחותו הגיעו לווינה, עברו לאיטליה וב-1950 עלו לישראל. אמם נפטרה בבודפשט, ואביהם ושתי אחיותיהם עלו לישראל. הוא הגיע לקיבוץ שעלבים, עבד במשק חקלאי ולמד, התגייס לגרעין נח"ל והשתתף במלחמות ישראל. בהמשך, הוא ואשתו יהודית, שלהם כיום שישה ילדים, 23 נכדים ועשרה נינים, הגיעו למושב תקומה, שם הגשים את חלומו החלוצי כחקלאי. הוא שימש בתפקידים ציבוריים ביישובים באזור ותרם לפיתוחם ולרווחתם.
ב-7 באוקטובר שהו בני הזוג האופטמן בביתם במושב. "כפר עזה דיווחו לסעד, סעד דיווח לתקומה ותקומה התכוננו", יהודה מספר, "היה כאן שוטר עם ניידת שנעמד איתה לרוחב השער, והמחבלים פשוט עברו. היה ויכוח אם לפתוח באש, אבל המפקד אמר שאין לנו מספיק נשק ותחמושת להתמודד מולם".
