כאשר הגענו לבית העירייה והנוטריון בעיירה שטייון בעמק אאוסטה, נתבקשנו על ידי הלבלר להשליש לידיהם את ה"כפרה" לקניית הבית שאותו רצינו. כן האיטלקים משתמשים ממש במילה "כפרה" שפירושה הוא כנראה דמי רצינות. בכל מקרה, התברר שהשפה האיטלקית משובצת להכביר במילים ובניבים עבריים. סיפרו לנו, למשל, שאיכר טוסקני אחד נכנס לחנות בדים איטלקית. המוכר הביט בו בזלזול ולחש לזבן הצעיר לבחור עבור קליינט זה מן ה"שחור" שבמדפים העליונים. ב"שחור" התכוון המוכר לערימות בגדים מקומטים שלא נמצא להם קונה.
האיכר הקתולי סירב נמרצות. אני לא רוצה שחור. להפך, אני מחפש בד "יפה מלך". את התארים האלה הוא ביטא בעברית צחה. מכאן, שכל הסביבה הנוצרית חגגה עם השכנים את מעדני המטבח האיטלקי-יהודי. זמירות היהדות נודעו ביופיין.
הקהילה היהודית חשה בטוחה ושלווה בתוך יופיו של המקום שנקרא פיטיליאנו (Pitigliano). עיירה שבין טוסקנה לרומא שנבנתה על צוק סלע אדמדם ואיתן, ונפתחה לכל כיוון של מרחבים וכל רוחות השמיים. הקהילה היהודית של פיטיליאנו הייתה קטנה יחסית, אך נודעה בקשריה האיתנים עם הקהילות הנוצריות במקום ועם אדמת איטליה שבה ראתה מולדת.
השכנים הוזמנו גם לקחת חלק באפיית מעדני החגים היהודיים. האפייה התרחשה במאפייה הקהילתית, וכולם התכבדו בהם מיד לאחר השינוע לתנורים הכבדים. בשבילים הצרים של המאפייה להט חום תמידי שהתמזג עם ניחוח תופינים רב-עוצמה.
כולם סחבו אל בתיהם בחזרה את המאפים שהועשרו בחמאה, שמן זית, וניל ותבלינים מתוקים. כך התנהל המצעד כולו בשבילים הדקיקים עם מגשי חג מיוחדים לפסח, תוך גאווה בקהילה המעטירה שלהם. לו רק ידעו אז, לו רק הבינו, שהסופה המתקרבת היא רק קדימון להרס, לרצח ולביזה של כל יהדות אירופה. מי שהבין נמלט מבעוד מועד. מי שלא תפס את עוצמת הסופה נכשל לרוב במנוסה. גם משפחתה הבורגנית של אדה סרווי-מכלין, הנטועה כל כך באדמת טוסקנה, סולקה מביתה ומרכושה, ומצאה עצמה כנערה בת 17 נודדת בחיפוש מחסה ואמצעי קיום.
מגיני היהודים
אדה סרווי-מכלין נודעה בניו-יורק כאושיה קולינרית ומחברת ספרי בישול איטלקיים. בנוסף, עסקה מכלין בחקר שורשי המטבח האיטלקי-יהודי ובמיוחד בשחזור של מאכלים שנעלמו מן השולחן יחד עם הקהילות עצמן. עם תום המלחמה, התאחדה המשפחה מחדש והוריה של מכלין אף חזרו בשלום ממחנה ריכוז.
פרק עלום זה של הצלת יהודים באיטליה בשנות המלחמה לא זכה מעולם לתהילה שהיה ראוי לה. אבל האיטלקים ככלל פשוט סירבו להפקיר את שכניהם היהודים, והגרמנים לא הצליחו לכנס ולהשמיד את יהודי הערים. אין ספק שבעידן הפשיסטי של מוסוליני סבלו היהודים מרדיפות וגזל, אך לצידם התייצבו איטלקים רבים, פשוטי עם ועשירים גם יחד, שהגנו על שכניהם היהודים ותמכו בהם במזון, במקלט ובמשקה.
ספרי זיכרון רבים של כנסיות מצביעים על כך שאנשי כמורה ודת הסתירו עבור שכניהם היהודים את תשמישי הקודש ההדורים, עוטי הזהב והאבנים הטובות, שהגרמנים ניסו לשדוד. הגרמנים פרצו אל בתי הכנסת במרכז איטליה, אך הכמרים שמרו על הרכוש עד שהסתיימה המלחמה. לעיתים גם הוחזרו הפרוכות וספרי התורה בתהלוכה חגיגית.
השמדת היהודים האינטנסיבית בפועל החלה רק כאשר הגרמנים עצמם פלשו לאיטליה. התהליך היה מהיר ביותר. הפינוי מבתי היהודים האיטלקים התרחש ממש יחד עם ביזת כל חפציהם וכמובן המיון שלהם לגטאות קטנים או למחנות אוהלים, שכן המלחמה הייתה קרובה לסיום והיטלר חש שזו השעה לסתום את הגולל על יהדות סוררת זו.
מוסוליני ופילגשו סיימו כידוע את חייהם על עמוד התלייה כשהם הפוכים. בזכות עמידתם של רוב השכנים והאזרחים האיטלקים ניצלו יהודים ואיטלקים רבים, ונראה שהגיעה השעה גם לציין את פעולתם הברוכה והנדירה.
חורבן קהילת פיטיליאנו
בתום המלחמה שבו היהודים האיטלקים הניצולים לבתיהם והתקבלו לרוב בשמחה. הוריה ומשפחתה של אדה סרווי-מכלין נכלאו במחנה ריכוז אך הצליחו להינצל. במאמר מוסגר נעיר שקרוב לוודאי שהשמירה במחנות הריכוז בסוף המלחמה הייתה של איטלקים שגילו רשלנות מרהיבה בעניין. למעשה, למרות שהשמחה על השכנים ותושבי העיר שניצלו הייתה אמיתית נדרשו ליהדות פיטיליאנו, או ליתר דיוק מה שנותר מהם, כשבע שנים כדי לשקם את יהדותם ומשהו מחייהם הקודמים. יהדות פיטיליאנו נחרבה ללא ניצולים רבים. עד היום, תושביה שעודם בחיים מבכים את חורבנה של העדות ליופי, להדר ולמסורת היהודית שהתקיימה כל כך בנעימים. רבות מנשות הקהילה, כמו נשים בערים אחרות, הנציחו את גלגוליהן בשנים הנוראות האלה באיסוף מאכלים ומתכונים לרישום ותיעוד כדי שייוותרו לדורות הבאים. חלק מהעובדות שפירטתי מקורו בעדויות אלה. משמות הנשים שעסקו בתיעוד לא נותר הרבה. אציין רק את מירה סצ'רדוטי, שעסקה בשחזור ופרסום של כתבי עת וספרים קולינריים למען מטרה זהה.
מרק גזר עם תפוזים
מה צריך?
1 קילו גזר קלוף ופרוס גס
2 פלפלים אדומים שטופים מגולענים וחתוכים
1 עגבנייה בשלה ומתוקה
2 כוסות קוביות דלעת קלופה
1 כרישה שטופה וחתוכה
שתי שיני שום
50 גרם חמאה מומסת
3 כפות שמן זית
4 כפות אבקת מרק עוף
1 כוס מיץ תפוזים טרי וסחוט
קליפה מגוררת דק מתפוז אחד
מה עושים?
1. חותכים גס את כל הירקות, ומטגנים בחמאה ושמן עד לריכוך.
2. מוסיפים אבקת מרק ואז ליטר מים רותחים, מכסים ומבשלים 15 דקות.
3. מרסקים בבלנדר מוט, מתקנים טעם עם תוספת סוכר או מייפל. ממליחים ומפלפלים לפי הטעם. תבלינים לתוספת לפי הטעם (לא חובה): פפריקה, טבסקו, שמיר קצוץ, פטרוזיליה ועלי סלרי קצוצים, ואגוז מוסקט מגורר.
4. אופציה: חצי כוס או יותר של ליקר תפוזים.
