2 צפייה בגלריה
(משה שרת בנאום הדגל השני, מאי 1949 , מניף את דגל ישראל עם הצטרפות ישראל לאו"ם | צילום: לע"מ)
"בריגדור בנימין, קצינים, סמלים וחיילים! זהו רגע גדול בתולדות תנועת ההתנדבות בארץ; זהו רגע גדול בחיי העם העברי; זהו רגע גדול בחייו האישיים של כל אחד ואחד מכם - הרגע בו זכינו להניף את דגל העם היהודי, דגל תנועת השחרור הציונית שלנו בחזית שחרור אירופה במלחמה העולמית הזאת מידי צורר עמנו עוכר העולם - בחזית מלחמתנו על תקומת ישראל. כל אחד ואחד מכם המביט כאן, כל אחד מאלה שנשארו בקו החזית, כל אחד מחבריכם הפזורים ברחבי הזירה הזאת ובמזרח התיכון, נשא את נפשו, בהתנדבו לצבא, לראות את הדגל הזה מתנוסס מעל לראשו ומלווהו לקראת קרב. כל אחד מכם במשך חמש שנות המלחמה הצדיע בליבו כלפי הדגל הזה, ראה אותו תמיד בעיני רוחו מתנופף לפניו. היום הזה זכינו להוציא את דגלנו מבית הגנזים ולהניפו רם ונישא לעיני השמש. בשבילנו -הדגל הזה - דגלה של החטיבה היהודית הלוחמת, טבול בדמם של חמישה מיליונים יהודים באירופה שהובלו כשיות לטבח. הוא טבול בדמם של לוחמי מלחמת ייאוש וגבורה מעל חומת הגטו - הן אותו, את הדגל הזה, הם הניפו ברגעי ההתפרצות האחרונה, הנואשת. הקדושה. הוא טבול בדם קורבנות ההגנה שלנו בארץ, שנפלו על שדות המולדת. אנו מניפים אותו כנס נקמתנו באויב, כסמל לגאולת כבודם של אחינו השחוטים שלא יכלו להשיב מלחמה שערה, אנו מניפים אותו כמופת לתקומתנו - כסמל המפעל אשר בשמו ולשמו התנדבתם ויצאתם למערכה: מפעל תקומת עמנו בארצו והחזרת הממלכתיות הישראלית על כנה. בשמם של מיליון לוחמי ישראל בכל צבאות הברית; בשם רבבות המתנדבים מארץ ישראל הפזורים בפלוגותיהם; בשם אחינו העומדים על המשמר בארץ; לקידוש שמם של מיליוני הקורבנות, להאדרת שם ארצנו קבל העולם כולו, כנס לקיבוץ גלויות, כאות אזעקה לעלייה ולהעפלה לארץ, כנס בשורת הדרור והתקומה, כאות שבועתנו הנחרצה לא לשקוט ולא לנוח עד ישוב ישראל וגאל אדמתו השדודה - אנו מרימים היום את הדגל הזה שנשלח לכם, אנשי החטיבה היהודית הלוחמת, כמתנת ההסתדרות הציונית העולמית והיישוב העברי בארץ. יחי נס מלחמת ישראל בחזית! יחי נס הגאולה של העם העברי בארצו!"
• נאום הדגל הראשון שנשא משה שרת, אז ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, ב-3 באפריל 1945 בפני לוחמי הבריגדה היהודית באיטליה. לימים היה שרת ראש הממשלה השני של ישראל.
