הם איבדו במלחמה את היקר להם מכל, אך למרות זאת - ואולי אפילו בעקבות - הם החליטו לעלות על מדים ולשרת במילואים. "הרגשתי שכשאני לובשת מדים, משה איתי. הוא אמנם נהרג אבל הרוח שלו לא נשברת", אומרת רבקה בר-און, שהתייצבה לשירות מילואים אחרי ששכלה את אחיה, רב-סרן משה אברהם בר-און ז"ל, שנפל בדצמבר 2023 בקרב בצפון רצועת עזה.
"משה חשש שהחיילים שלו יפגעו, ובסוף ככה מצא את מותו. גם ברגעים האחרונים שלו הוא עשה כל מה שיכל כדי להציל אותם", מוסיפה רבקה, שבעלה כבר התייצב לסבב מילואים חמישי. אחותה בת-שבע משרתת בקבע, ופייגה, אחות נוספת, החליטה להתגייס לצה"ל אחרי שהשלימה בעבר שירות לאומי - כשהיא כבר אמא לשני ילדים. "זאת הרוח של המשפחה. לא נפסיק להתייצב, למרות המחיר הקשה ששילמנו. יש לנו משימה, ולא נעצור עד שנמלא אותה".
1 צפייה בגלריה
(למעלה, מימין לשמאל: אמתי אוחיון, מ', עמית פרץ, שמעיה אסולין, רבקה בר־און, מתניה ואסף ויס. בשורה השנייה: אלישע וצופית ליבמן, אשרת כהן ותמר ריין פישברן | צילום: דנה קופל)
גם עמית פרץ איבדה את אחיה, סמל-ראשון עומרי פרץ ז"ל, מפקד כיתה בגדוד 450 בחטיבת ביסל"ח. ב-7 באוקטובר, מספרת אחותו, הוא היה מהכוחות הראשונים שהסתערו: "הוא הוביל את הלוחמים שלו בקרבות בצמתים בעוטף, עד הקרב האחרון בקיבוץ כיסופים. הוא אהב את החיים, ניצל כל רגע. בכל מסגרת הוא חיפש משמעות".
אחרי השלושים למותו, התנדבה עמית למילואים בחיל הים, והיא משרתת שם עד היום - כשהיא בחודש השישי להריונה. "הרגשתי שאני לא יכולה עוד לשבת בבית ושאני צריכה להשפיע, להמשיך את דרכו של עומרי ולעזור איפה שאני יכולה", היא אומרת, "אין לנו ארץ אחרת, גם אם אדמתי, משפחתי וליבי שבורים לרסיסים".
משה אוחיון הי"ד ובנו אליעד הי"ד יצאו גם הם באותו יום נורא להילחם במחבלים שחדרו לאופקים. הם הותירו אחריהם את אם המשפחה שרית וארבעת הילדים אמתי, יאיר, שירה ואורי. "כבר באותה שבת אמרתי לאמא שלי שכדי להישאר פה, אנחנו חייבים להילחם", מספר אמתי אוחיון, שלחם גם הוא בעיר ב-7 באוקטובר, "הסברתי לה שלא אוכל להתאבל עד שלא אסיים את המשימה שאבא ואחי התחילו. היא ביקשה ממני לחכות עד אחרי השלושים, אז חיכיתי ובסיומם עליתי על מדים". מאז הוא השלים כ-200 ימי מילואים כלוחם בחטיבת אלכסנדרוני. "אני שואב כוחות מההמשך שלנו פה, מהידיעה שלמרות הכל, כולנו ממשיכים לתרום למען עתיד משותף טוב יותר. עם ישראל חי ונושם, ויש לנו עוד הרבה מה לעשות".
שמעיה אסולין איבד את אחיו, רב-סמל (במיל') שמעון יהושע אסולין ז"ל, לוחם בחטיבת הראל שנפל בקרב בדרום רצועת עזה בפברואר 2024. שמונה חודשים אחר כך, שמעיה איבד גם את גיסו, רב-סמל מתקדם (במיל') ידידיה בלוך ז"ל, שנפצע בקרב בדרום לבנון ונפטר כעבור חמישה ימים. "היו בין ידידיה לבין אחי שמעון קווי דמיון", מספר שמעיה, "שניהם היו פק"ל 'נגב', עזי נפש וחדורי מטרה, אבל גם רגישים ועדינים. ראשונים להתנדב ולהגן על חבריהם, ובמותם הצילו לוחמים רבים". שמעיה, אב לחמישה ילדים, השלים כבר כ-300 ימי מילואים כמפקד פלוגה בחטיבת אלכסנדרוני: "נפלה בחלקי הזכות להיות חלק משרשרת מפוארת של מגיני ארצנו. כשיש לנו את היכולת והזכות, אנחנו מתייצבים לדגל".
רב-סרן (במיל') אריה ריין ז"ל, קצין שריון בחטיבת 14, נפל בקרב ברצועת עזה בדצמבר 2023 והותיר אחריו את אשתו מיכל ושלושת ילדיהם. "אריה מאוד אהב את הטנקים, ולמרות גילו היה לו ברור שגם הפעם הוא לא עוזב את הטנק והתעקש להמשך להיות המוביל של הכוח", מספרת אחותו, תמר ריין פישברן, "הוא היה אדם חכם, חרוץ וצנוע. בעל מדהים, אבא מעורב, בן מסור". לאחר מותו ביקשה תמר להתייצב לשירות מילואים, והשלימה כבר כ-300 ימים במטה ההקמה של יחידת הניוד "הר ציון". "אני שואבת מאחי כוחות", היא אומרת, "יודעת שהוא מסתכל עליי מלמעלה. גם לי, כמוהו, ברור למה אני פה היום".
גם אשרת כהן שואבת כוחות מהאח שאיבדה: רב-סרן (במיל') יצהר הופמן ז"ל, מפקד פלגה ביחידת שלדג, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה בינואר 2024 והותיר אחריו את אשתו זוהר ושני ילדיהם. "אחי היה משמעותי בלחימה בקיבוץ בארי, ולחם ביישובי העוטף במשך שלושה ימים", מספרת אשרת, "במלחמה הוא פיקד על מבצעים חשובים, שעל חלקם אנחנו לא יודעים". אחרי 7 באוקטובר נסע יצהר ז"ל עם חייליו למפגש עם תושבי בארי, וביקש את סליחתם. "הוא הצטער שלא הספיק להציל אנשים נוספים. הוא היה מפקד גדול, צנוע וענו".
אשרת השלימה 225 ימי מילואים במערך הנפגעים, בו משרת גם בעלה ואב חמשת ילדיהם. "אין לנו פריבילגיה שלא לפעול, המלחמה עדיין כאן. נמשיך לתת כל עוד אנחנו יכולים, ונשתדל לעשות את זה הכי טוב, כמו יצהר".
סרן דקל סויסה ז"ל, מפקד מחלקה בגדוד 13 של גולני, נפל ב-7 באוקטובר בקרב במוצב פגה. "החיילים תחת פיקודו פיתחו נשמה של לוחמי יחידה עילית", מספר אביו, אלוף-משנה (במיל') מ', שהשלים כ-500 ימים בשירות מפרוץ המלחמה. "המילואים הם חלק משמעותי בחיי. אני משרת מתוך שליחות, מחויבות, אהבת המולדת והמשך המשימה של דקל. אני יודע שהוא היה עושה את שוב, כי הוא זכה למלא את המשימה שלשמה לחם - להציל חיים".
אסף, מתניה ואמיתי ויס החליטו לוותר על הפטור ולעלות על מדים, כדי להמשיך את דרכו של אחיהם, רב-סמל בכיר (במיל') אילון ויס ז"ל - שבחר להתגייס למילואים כלוחם בחטיבה 8 למרות גילו ולמרות היותו אבא לשבעה ילדים. הוא נפל בקרב בצפון רצועת עזה ביוני 2024, מותיר אחריו את אשתו נטע, את ילדיו ואת נכדתו הקטנה. "לזכרו, לאורו ובדמותו" הקימו אחיו את מיזם "חוזרים למדים", שמסייע לאנשים שמחזיקים בפטור משירות לחזור לשורות הצבא. "ככה הוא חי", אומר אסף, "החלטנו להמשיך את דרכו של אחי הגיבור, לקחת חלק בזכות הגדולה לשרת את המדינה".
אליקים ליבמן הי"ד עבד בתור מאבטח במסיבת הנובה עם חברו, איתן מור, שעדיין מוחזק בשבי חמאס. במשך 210 ימים נחשב גם אליקים לחטוף, עד שאותרו שרידי גופתו בקבר במרכז הארץ והוא לקבורה בשנית במאי 2024. אחיו אלישע השלים כ-500 ימי מילואים כלוחם בחטיבת גבעתי, ואשתו צופית, אם שתי בנותיו, ויתרה על הפטור משירות מילואים ואף השלימה קורס קצינים. "כשהאויב רואה אותנו מופרדים הוא תוקף", אומר אלישע, "האחדות צריכה להיות האסטרטגיה שלנו". וצופית מוסיפה: "צריך להבין וללמוד איך אנחנו לוקחים את הכוחות של האחדות בחזית ומעבירים אותם לעורף. ללמוד לחיות יחד בטוב, ולא רק למות יחד ברגעי שבר. הכוחות שמתפרצים ברגעים הקשים מראים לנו שזה אפשרי".
