שעות הערב המוקדמת, השמש כבר שוקעת ובשערי בית העלמין הצבאי השקט שבעתלית, לחלקה שבה קבור רס"ן גיא נזרי ז"ל, נכנסים עם דמעות בעיניים האחות התאומה תמר והאח הצעיר יובל, בן 24. הם מגלים שחבר קרוב של גיא ביקר במקום כבר לפניהם ושטף את חלקת הקבר של אחיהם. "תבין", יובל אומר. "חצי שנה חלפה, עוד מעט יום הזיכרון הראשון שלנו וזה עדיין לא נתפס, עדיין לא הגיוני שגיא שלנו איננו.
בזמן שהאחים מדברים, תמר ממשיכה לנקות את המצבה ובודקת שהכל במקום: "אני בחודשי היריון מתקדם. להגיע לפה לחלקה של גיא, להבין שעוד מעט אהיה אימא בעזרת השם, וגיא לא יהיה לידינו, זה מטלטל מאוד", היא מספרת. "יום לפני שאחי נהרג, הרגשתי שמשהו רע קורה. יום לפני שהוא נפצע התעוררתי בבהלה, ירדתי למטה, לסלון, ואמרתי לאמא 'את לא מאמינה, חלמתי שגיא מת'. אמא ואבא ניסו להרגיע אותי, אבל הרגשתי שמשהו רע קורה לו. ככה זה, קשר של תאומים".
רס"ן נזרי, בן 25 במותו, נפגע באורח קשה מירי טיל נ"ט בקרב בג'באליה ב-19 באוקטובר. שבוע וחצי לאחר מכן, מצבו הוחמר בבית החולים וכעבור שעות הלך לעולמו. הוא הותיר אחריו הורים, יעל ומיכאל, אחות תאומה תמר ואח, יובל.
תמר ממשיכה ומספרת על הגעגועים הרבים לאחיה: "גיא הוא אח תאום נדיר. הוא דאג לי מאוד, כתב לי, הקליט לי אין-ספור הודעות, היינו מדברים על הכול".
ביום רביעי הקרוב יעלו בני משפחת נזרי לראשונה ביום הזיכרון לקברו של גיא, שהמשפט שלו – "טוב לחיות בעד ארצנו" הוטבע במדבקות, חולצות ואינספור מקומות לזכרו של הקצין המבריק ששימש כמפקד פלוגה בחטיבת השריון 401.
האחים התאומים אפילו יצאו לקורס קצינים בבה"ד 1 יחד. גיא היה מפקד פלוגה, ותמר קצינת חינוך: "הוא כל הזמן אמר לי 'תמיד תזכרי, נגיע לצבא, נעשה שליחות ונהיה קצינים'. כל הזמן הוא דיבר על הערכים שיש להנחיל לחיילים – על אהבת המולדת, לתת, לתרום", אמרה תמר. "אני זוכרת שכשהיינו צוערים בבה"ד 1, בימי הקורונה, הוא כל הזמן היה מסנג'ר אותי. הוא היה צועק לי 'תמר, תעשי לי כביסה, תקני לי בשק"ם משהו'".
תמר מספרת גם על הרגעים לאחר הפציעה של גיא: "כל כך דאגתי לו, ואז הגיע הסיוט. הייתי חרדה לשלומו כל העת, ידעתי שהוא חזק, שהוא ייצא מזה, אבל אז הייתה הסתבכות רפואית. הרופאים ניסו הכול, אבל אני זכרתי מה חלמתי – שאחי התאום מת. הכי אהבתי אותו בעולם, הוא היה קשוב, ערכי, דואג, איכותי ואכפתי לכולם".
כמה חודשים לפני מותו, בהרצאה שהעניק בבית ספר בחיפה, אמר רס"ן נזרי: "אני רוצה להגיד משהו אחר. טוב לחיות בעד ארצנו. אני לא פה כדי למות בעד ארצנו. זאת האמת. אף אחד לא כאן כדי למות בעד ארצנו. אנחנו פה להילחם, להישאר חיים, עם ישראל הוא עם חזק".
על חצי השנה המטלטלת שעברה על המשפחה מוסיפים האחים: "ממש כואב למשפחה, אבל חייבים להמשיך. ככה גיא היה רוצה. בפועל החיים ממשיכים, אבל זה מלווה אותנו כל יום. המון געגועים ואנחנו לא מעכלים גודל הבור שנפער אצלנו. קשה לנו מאוד להתרגל לחיים בלעדיו. יום הזיכרון היה יום מיוחד וחשוב מאוד לגיא, עם הרבה חברים שאיבד כמפקד. מי האמין שאנחנו נהיה משפחה שכולה שתגיע בשבוע הבא לקבר של אחינו ביום הזיכרון. זה לא נתפס והכאב לא מרפה".
