"הלב שלי עדיין שבור כמו ביום הראשון. זה לא נעשה יותר קל, להפך", אומרת ליהי לוי אינגבר, אלמנתו של ד"ר דניאל לוי לודמיר ז"ל, שנרצח ב-7 באוקטובר במרפאת השיניים בבארי. "זה געגוע שאי-אפשר לתאר אותו, געגוע ששורף את הגוף".
דניאל וליהי עברו להתגורר בבארי באוגוסט 2022, אחרי שדניאל החל התמחות במחלקת אף אוזן גרון בסורוקה. בקיבוץ, הוא שימש ככונן במרפאה. "ב-6:30 בבוקר שמענו רעש מטורף", היא משחזרת. "דניאל כבר היה ער, התארגן לצאת לתורנות בסורוקה, אבל היה לי ברור שיש פה אירוע אחר. הוא התקשר לבית החולים לעדכן שהוא מתעכב, ורצנו לממ"ד, חדר השינה של הילדים, ליאם ואמה, אז בן שנתיים ובת ארבע וחצי".
1 צפייה בגלריה
(“החבר הכי טוב שלי ואבא מדהים”. ליהי לוי אינגבר ודניאל לוי לודמיר ז”ל, והילדים אמה וליאם)
סביב השעה 7:00, הגיעה ההודעה על חשד לחדירה של מחבלים לקיבוץ. "תוך כמה דקות שמענו יריות בקרבתנו". חצי שעה לאחר מכן, קיבל דניאל טלפון מהפרמדיקית עמית מן ז"ל, שביקשה ממנו להגיע למרפאת השיניים. "זה ממש 30 מטר מהבית שלנו. יצאתי איתו מהממ"ד, נתנו נשיקה על השפתיים, נפרדנו, והוא אמר לי שהוא אוהב אותי. היה לו מבט כזה חושש, עם חצי חיוך של 'יהיה בסדר'", היא מוסיפה.
עד הצהריים הצליחו השניים לשמור על קשר רציף, למרות הבטריה שכמעט ונגמרה בטלפון והחשמל שנפל. בהמשך עידכן דניאל כי במרפאה הרוג ופצועים. "הוא אמר שמסוכן מדי לצאת, זה היה באזור השעה 11:00, שאנחנו יודעים שהיו אז 350 מחבלים בבארי".
ב-13:58 התקבלה ההודעה האחרונה. "הוא כתב לי שהם תחת אש, שהוא מקווה לצאת מזה ושהוא אוהב אותי. בדיעבד אני יודעת שלא נשארה להם תחמושת והמחבלים סגרו עליהם. ב-13.59 הוא כבר לא ענה. במקביל שמעתי אש תופת מהכיוון, זרקו עליהם איזה 20 רימונים".
דניאל נהרג ככל הנראה מהדף של אחד הרימונים שנזרקו על ידי המחבלים במרפאה והתפוצצו. "קיוויתי שהוא נפצע, אפילו תרחיש שלו חטוף היה מבחינתי אז טוב", היא אומרת, "דניאל היה בלי נשק, בלי אפוד, הוא בא כרופא, בא להציל חיים ומת במקום. הוא נשאר שלם ונקי, לא הייתה עליו טיפת דם".
היום, שנה וחצי אחרי הטבח הנורא, ליהי כבר לא מתייסרת בשאלה מה היה קורה אילו דניאל היה נשאר באותו בוקר בבית. "הדבר היחיד שמחזיק אותי היום הוא הידיעה שאני בטוחה שהם הצילו אותנו ואת השכונה כולה, בכך שמשכו את האש אליהם. אם לא, כולנו היינו נרצחים כמשפחה", היא אומרת.
דניאל לוי לודמיר ז"ל, נולד בפרו למשפחה יהודית, והתקבל שם ללימודי רפואה. "מילדות הוא ידע שיהיה רופא", אומרת ליהי. ב-2016 עלה לישראל. באוקטובר 2020 התחיל התמחות במחלקת אף אוזן גרון בסורוקה. שבוע בלבד לפני 7 באוקטובר החל את תפקידו כמתמחה הראשי במחלקה. בן 34 היה במותו.
הם הכירו בשנת 2018 באפליקציית היכרויות. "הוא היה האהבה הכי גדולה שהייתה לי בחיים. איבדתי גם את החבר הכי טוב שלי, את הבן אדם שרציתי לחיות איתו כל חיי, את האבא המדהים לילדים שלי, שיגדלו רק על המורשת שלו והסיפורים".
בקרב האכזרי במרפאת השיניים באותו היום נהרגו גם שלושה חברי כיתת הכוננות גיל בויום, שחר צמח ואיתן חדד ז"ל, והפרמדיקית עמית מן ז"ל. את התופת במרפאה שרדו רק יאיר אביטל, מפקד כיתת הכוננות בבארי אז, ונירית הונוולד קורנפלד – האחות. "היה שם סיפור גבורה אזרחית יוצא דופן. אנשי רפואה שייצאו להילחם על חיי הפצועים, ונרצחו בדם קר", אומרת ליהי.
מאז אותה שבת, שוקדת ליהי על הנצחת דניאל ופועלו. "כבר נתרמו אמבולנסים לזכרו, ובשכונה הולכים להקים שתי עמדות דפיברילטור לזכרו ויש עוד הרבה פרויקטים בתכנון".
"ב-13:58 הוא כתב לי שהם תחת אש ושהוא אוהב אותי. בדיעבד אני יודעת שלא נשארה להם תחמושת והמחבלים סגרו עליהם. ב-13:59 הוא כבר לא ענה"
